כאשר אנו פוגשים בן זוג מתעוררים בנו שני רצונות סותרים – הרצון באינטימיות וקירבה רגשית, לצד פחד מאינטימיות זו. אינטימיות רגשית בין שני אנשים מתקיימת כאשר אפשר להביע באופן גלוי ופתוח רגשות, מחשבות, משאלות, רגישויות, קשיים וכו', תוך הרגשה שהדברים זוכים להקשבה מתוך אמפתיה, איכפתיות, דאגה כנה והבנת הצרכים ללא שיפוטיות.
בקשר אינטימי בני הזוג צריכים להרגיש בטוחים גם אם יש בהם חולשות, קשיים, תכונות אופי שלא חיים איתם בשלום. בקשר שבו מתקיימת אינטימיות וקרבה רגשית, בני הזוג יכולים לגלות את מחשבותיהם ורגשותיהם ללא פחד משיפוט וביקורת ובידיעה שבן הזוג לא ינצל את החולשות לרעה. תחושת הבטחון מאפשרת לקחת סיכונים ולהרגיש מקובלים ואהובים באמת, להיות אוטנטיים, ספונטניים, חופשיים לנסות ולהתנסות התנהגויות חדשות. כאשר אין בטחון בקשר קשה ליצור אינטימיות, או שהקשר איננו שורד בשל עויינות, מאבקי כוחות וניצול חולשתו של בן הזוג לניגוח הדדי.
הצורך באינטימיות מתקיים בכולנו. זהו צורך לא ממומש – מצד אחד מצפים ומקווים שיהיה לנו מה שלא היה לנו בעבר, מבוסס על חלומות ילדות תמימים אודות אהבה מושלמת. מצד שני, אנו מכינים עצמנו מראש לאכזבה, שלא נקבל כל מה שאנו רוצים וזקוקים לו. מאחר ואנחנו מכינים עצמנו מראש לאכזבה, אנו רגישים לכל פגיעה קלה, תוך ערנות לאכזבות אפשריות. זו עלולה להיות נבואה המגשימה את עצמה, משום הנטיה לפרש כל צל של פגיעה כפגיעה אנושה בקשר, בכך לקבל אישור, לכאורה, לפחדים שלנו מפני אינטימיות.
הנטיה היא לפרש פגיעה כדחייה. הדחייה מעוררת בנו את פחדי הנטישה הבסיסיים והעמוקים ביותר שלנו. בקשרים בין אישיים, ככל שמעיזים ומתקרבים, מסתכנים בפגיעה; ככל שמתקרבים יותר – מסתכנים יותר; ככל שאנחנו יודעים יותר אחד על השני – האפשרות לפגיעה גדולה ורבה יותר. דהיינו, כשלוקחים סיכונים, יש ממה לפחוד. כשאנו מתקשרים רגשית לבן זוג ונעשים תלויים בו, מרגישים שמפקידים בידיו את המפתח לאושרנו, דבר העשוי להיות מפחיד. להתמודד עם פחד מאינטימיות הוא להיות מסוגלים ולהרשות לעצמו להרגיש ולחוות את הפחד.
כאמור, קשר אינטימי מחייב תחושה של בטחון. על בני הזוג להרגיש חופשיים, יחסית, מפחד מפני היפגעות ולהיות עסוקים פחות בהגנות. בטחון אפשר ליצור כאשר נוצר אמון, שהוא תוצאה של אוירה בטוחה. אוירה בטוחה היא לא כאשר אף אחד לא נפגע בה, אלא כאשר מתקיימת תחושת בטחון מלאה.
כיצד יוצרים אוירה בטוחה:
לא הכל צריך להאמר במערכת זוגית. כל מערכת זוגית מעלה ומציפה רגשות רבים ומגוונים. לעיתים הרגשות נכונים לרגע מסויים, למצב מסויים. לכן, חשוב לבחור במה משתפים את הזולת. כאשר אנחנו לפעמים חשים רגשות קשים כלפי בן הזוג והדברים נאמרים באופן בוטה וישיר, הדבר עלול להיות הרסני. אך, כשדנים, כפתיחות לב, בפגיעה (כעס, עלבון, חרדה וכו') ולא פונים לנקמנות, להאשמות, להימנעות – אנו מחזקים את הקשר.
במערכת יחסים, תמיד קיימת האפשרות לשגות, לפגוע ולהכאיב. פגיעה היא קשה וכואבת בכל מקרה, ולא היינו רוצים לחוות אותה. אבל היא מעידה שביחסים אינטימיים, אתה חשוף לפגיעה. השאלה אם אנחנו מסוגלים לנהל דיאלוג עם עצמנו, להרגע, להרפות מהפגיעה – מתוך ידיעה ברורה שיש אהבה ובטחון בקשר. דיאלוג כזה עוזר ליצור תחושת בטחון עצמי, אוירה בטוחה, שבסופו של דבר תביא לאינטימיות גדולה יותר. יחד עם זאת, אין זה אומר שיש להימנע מלשוחח באופן ישיר אודות הפגיעה, משום שהימנעות משיחה עשויה להביא, במקרים רבים, גם התרחקות פיזית ורגשית. אלא, שיש מקרים שבהם אנחנו נפגעים ויכולים למתן את הפגיעה על ידי הבנה והרגעה עצמית, מבלי לעשות משבר ולהרגיש שרוצים לפגוע ולהרוס את הקשר. חשוב לפתח מנגנונים לוויסות הפגיעות כדי לשמר ולהעלות את רמת האינטימיות.
הקשר בין אינטימיות רגשית לאינטימיות מינית.
אינטימיות מינית כוללת את כל מרכיבי האינטימיות הרגשית, גם היא מושפעת מהפחד להפגע. החלקים הפגיעים ביותר הם הגבריות או הנשיות שלנו. קשיים מיניים רבים נובעים מהנסיון לא להיפגע מינית. קשר מיני טוב ומספק חשוב וקשור לבריאות הרגשית והפיזית.
כשבני זוג מסופקים ובטוחים מבחינה מינית, יש להם את היכולת להשקיע בתחומים נוספים, כמו: גידול הילדים, השקעה בעבודה, התפתחות אישית, קשרים חברתיים, קשרים עם המשפחה המורחבת ועוד. כאשר הקשר המיני משתבש, הוא משפיע וממקד אליו את תשומת הלב. לכן, הקשר המיני מהווה מרכיב מרכזי באינטימיות ויש לו השפעה בכל תחומי התפקוד של בני הזוג.
נשים, בעיקר, מקשרות בין פגיעות לבין הענות מינית. הן מתקשות להיענות לאינטימיות מינית כאשר ישנה פגיעה באינטימיות הרגשית – כמו מריבות, אכזבות, חוסר אמון ועוד. גברים מגיבים לחווית הדחייה והאכזבה בקושי לקיים אינטימיות רגשית. זהו הבסיס לאחד ממוקדי הקונפליקט העיקריים בין בני זוג: אחד מבני הזוג לא נענה לקיום יחסי מין משום שהוא כועס ופגוע ובן הזוג השני כועס משום שלא מקיימים יחסי מין. זהו סוג של מאבק שבו משתמשים בהימנעות ממין כדי להימנע מפגיעה רגשית. זהו אחד ממאבקי הכח הנפוצים, בין בני זוג, הקשור לאינטימיות רגשית לעומת אינטימיות מינית.
הפגיעה שבן הזוג הנדחה מינית חש, אינה פחותה מהפגיעה שחש בן הזוג הפגוע רגשית. פתרון לקונפליקט יכול להתקיים כאשר כל אחד מבני הזוג יכול להביע בגלוי את תחושת הפגיעה ולהתמודד איתה. על בני הזוג ללמוד להבחין בין מה שהרגש אומר לבין מה שהגוף אומר. כאשר אנחנו מדברים על רגשות עם בן הזוג והוא מדבר על נימוקים הגיוניים בפגיעה – הדבר לא יוצר אינטימיות ולא מקרב בין בני הזוג. לכן, כדי למנוע ריחוק ופגיעה באינטימיות, חשוב להיות מתואמים "בשפה" בה מדברים. כלומר, כאשר מדברים על רגשות חשוב ששני הצדדים ידברו בשפה רגשית. אם משתמשים ביכולת זו, אפשר להמשיך ולתת אמון ולא להימנע מאינטימיות.
נושא נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת – הילדים. לעיתים הילדים מהווים "כלי משחק" ביחסים האינטימיים בין ההורים, חשוב להיות מודעים לכך ולהמנע מדפוס זה. ניתן לראות זוגות המתמסרים לתפקיד ההורי, באופן טוטאלי, כדי להימנע מאינטימיות זוגית. זוגות אלה מעמידים את ילדיהם במרכז חייהם ותמצית הזוגיות היא גידול וחינוך הילדים – הדבר גורם לצמצום הקשר הרגשי בין בני הזוג. יש ואנו מגלים זוגות שבו אחד הילדים קרוב להורה אחד יותר מלאחר, הוא ממלא את הצורך של ההורה באינטימיות שאיננה בקשר הזוגי.
הספרות והמחקרים מדברים על "משולש" (אם-אב-ילד). כניסתו של ילד למערכת יחסים משפחתית רגשית, משולשת, נועדה להוריד את רמת החרדה והמתח בין בני הזוג. אבל עבור הילד הדבר מונע התפתחות נורמאלית של ניפרדות. השילוש יכול להיות גורם משמעותי להתפתחות סימפטומים אצל ילדים ושימורם. הוא עלול להותיר את הצלע השלישית החלשה במשולש בחוסר תפקוד, זמן רב לאחר התפרקותו.
מדובר בהורים המשמרים את חולשתם של הילדים, גורמת להורים להיות ממוקדים בילד החלש ואף לעורר ויכוחים לדרך בה מטפלים בבעיה, במקום לעסוק בקונפליקט המתקיים בין בני הזוג. ילדים אלה יכולים לשמר על הקשיים משך שנים ארוכות. הם ייתקשו ליצור ניפרדות ואינטימיות משום שתפקידם להיות הססמוגרף הרגשי של ההורים ו"לשמור" עליהם. ילדים שהם חלק מ"משולש" ייתקשו להתנתק מההורים ויראו עצמם, באופן לא מודע, כשומרים של הקשר בין ההורים. בנוסף, כאשר עסוקים בקשיים של הילד, בני הזוג נמנעים מלהתעמת עם הקשיים האמיתיים הקשורים לחייהם ולאינטימיות הרגשית והמינית.