פגיעות, דחיה, קנאה, פחד וחוסר אונים אלה הם תחושות ורגשות קשים. חוסר אונים ופגיעות הם רגשות המנטרלים את היכולת לפעול במצבים המתרחשים בסביבתו של האדם ומונעות ממנו לחוש שביכולתו להתערב ולפעול באופן יעיל. הבעיה מתחילה כאשר רגשות אלה מציפים, איננו יודעים לזהות אותם, והתגובה הופכת לאוטומטית והגנתית של כעס וזעם.
רגשות הם איתות ומשרתות צורך הישרדותי. כעס, נובע מתסכול. מאיתות לכך שהמסלול שלנו חסום כשאנחנו רוצים להתקדם (מטפורית ומעשית) ומישהו עוצר אותנו מהתקדמות, מגיבים בכעס ובזעם כדי "להסיר את המכשול". תגובות אלה אינן מובילות לשום מקום, מעבר לתחושה הרגעית של שליטה בסיטואציה.
קיים בלבול בין כוחניות לעוצמתיות. אנו מתחילים להתבלבל משום ביניהם משום שיש אנשים שכעס וזעם גורם להם תחושת עוצמה וכוח. קשה להם להתמודד עם דחיה, עלבון ופגיעה. לכן, הכעס והזעם הם "העזרה הראשונה" להרחקת הפגיעות. הסכנה קיימת כאשר התנהגות כוחנית זו הופכת להיות "מחלה כרונית".
אנשים אשר גדלו במשפחות בהם לא היה מקום לביטוי רגשי. הבעות רגש התפרשו כחולשה וזכו לתגובה מזלזלת ופוגענית. החלו להרגיש, עוד בילדותם, חוסר אונים ובלבול בהבנה וזהוי רגשותיהם. כדי לא לאתגר את הסמכות (הורים, מורים), הם למדו להיכנע לחוסר האונים. כמתבגרים, הם החלו למרוד באופן גלוי או סמוי. הפכו את התנהגותם לפאסיב-אגרסיב, או לאגרסיב (תוקפני). תחושות עמוקות של חוסר אונים והעדר ערך היו מודחקות ומוכחשות. הרגש שעלה לנוכח מצבים שנויי מחלוקת, היה כעס, זעם והבעתם במלוא העצמה.
אדם עשוי להרגיש חזק ועוצמתי כאשר הוא כועס או זועם (כתרופת נגד לחוסר אונים), אך פעולה זו איננה באמת מחזקת, ההפך הוא הנכון. עוצמה רגשית היא היכולת לא להגיב ספונטנית ומידית, לקחת זמן לתגובה שתעזור להחזיר את גאוותנו הפצועה; לשקול אם אנחנו באמת פחות מהאחרים רק משום שהאחרים אמרו זאת; לקחת מרחק, פיזי ורגשי, ולהחליט אם ממשיכים להרגיש כך, או זה הזמן לשינוי תפיסתי והתנהגותי.
עוצמה מגיעה מבפנים, מידיעה מובהקת מי אתה ומה אתה. זהו חלק מביטחון ויכולות שאפשר ללמוד. יכולת זו נובעת ממחשבה קדימה, שליטה על הרגשות, פרשנות מיטיבה ומגוונת, תגובה מודעת, מותאמת ובשליטה. לא כל מה שנאמר נועד לפגוע בך, לעיתים הדברים נאמרים כדי לתקן ולסייע. כאשר מגיבים בזעם ובכעס, מחמיצים את ההזדמנות להיות מחובר לרגש הראשוני המציף להיטיב עם עצמך, ולהתחבר לאחרים.
ככל שנמשיך לברוח ממפגש עם דחיה, פגיעות, חוסר אונים ונתכחש לקיומם בתוכנו, יהיה לנו קשה יותר להבין את הרגשות הכואבים המתעוררים בהווה לנוכח מצבים שונים. המחיר של חוסר יכולת להיות מחוברים לרגשות ותרגומם להתנהגות תוקפנית, הוא פגיעה במערכות יחסים קרובות, ביכולת לתקשר את התחושות. כוחניות מרחיקה מאיתנו אנשים, בעוד עוצמתיות גורמת לאנשים לרצות להיות בקרבתנו.
יש לקחת בחשבון שלא קל לוותר על ההתנהגות האוטומטית: האדם שהכעס הפעיל או מפעיל אותו, עלול לחוש שעיבוד ושיתוף ברגשות פגיעים עלול לגרום לקונפליקט עם הדימוי העצמי שלו אשר הסביבה חוששת ממנו.
ישנם אנשים המעדיפים לשמור לעצמם את רגשותיהם. הם חוששים שעיבוד ושיתוף ברגשותיהם עלול לסדוק את הדימוי אותו טיפחו משך שנים, לגרום לקונפליקט פנימי עם אותו דימוי העצמי. אדם המצליח להרגיש את העובדה שהוא פועל על פי דפוסי העבר, יכול לקחת אחריות על חייו, לשפר את יחסיו עם הסביבה ולאט לאט להפחית את הצורך בהתנהגויות כוחניות. לא קל לעבור דרך הכאב, קשה לברוח בשעת הכאב ולא להפעיל את מנגנוני ההגנה, לעמוד חשוף ולהתמודד עד שהשינוי יעשה. מדובר בעבודה קשה המצריכה אמונה בדרך, נחישות והתמדה.