"ברוגז" הוא אחד המנגנונים שאימצנו עוד בילדותנו. כילדים חווינו לא מעט "ברוגז" כאשר הרגשנו כועסים ומתוסכלים ולא הייתה לנו דרך להבין תחושות אלה ולפתור אותם. ברוגז הוא הפסקת התקשורת בצורה הפגנתית והיא סוג של אמירה ללא מילים, במקום לדבר על הסיבות לכעס, לתסכול, לכאב, לעלבון – מתנהגים אותו. זהו כלי שאומץ אמנם בילדותנו, אבל אם לא אימצנו דרכי התמודדות אחרים, אנו ממשיכים להשתמש בכלי זה גם בבגרותנו.
אחד מחוליי הקשר הזוגי הוא ה"ברוגז". לברוגז יש אנרגיה משל עצמה הגורמת לתחושות רגשיות קשות כמו: עצב, בדידות, העדר ערך ועוד. בנוסף לתופעות פיזיות של מתח, עייפות, עצבנות ייתר, כאבי ראש, כאבי שרירים ועוד. ברוגז משפיע על כל הסובבים אותנו: בני משפחה, בעבודה, חברים וכו'.
"ברוגז" מגיע כאשר אנו מרגישים שהתנהגו אלינו באופן מאכזב, חווים תסכול, כעס, עלבון, שאין לנו דרך להתמודד איתו אלא באמצעות ניתוק והסתגרות. ברוגז מתמשך החוזר על עצמו, הינו דפוס המצביע על בעיה בקשר ובמערכת היחסים הזוגית. במקום ללמוד ולהכיר טוב יותר אחד את השני, הבחירה היא ניתוק, ניכור, הסתגרות והאשמה אחד את השני – דבר הגורם לתחושת בדידות גדולה יותר, הסכנה היא לנתק מוחלט.
לא תמיד מצהירים על "ברוגז". גם ניתוק וצמצום קשר בין בני זוג הוא סוג של "ברוגז". כאשר כועסים והקשר מצטמצם למינימום המאפשר רק תיפקוד, זוגי או הורי, כלשהו – זהו סוג נוסף של "ברוגז", אם כי הוא לא כזה בהצהרה. זאת משום שמתקיימות "שתיקות רועמות" ואין כל הידברות רגשית.
בני אדם מתקשים "להשלים". הם מתבצרים בעמדת ה"צודק" וממתינים שהצד השני יעשה את הצעד הראשון לפיוס. המתנה זו יכולה להביא לתקופות ארוכות של ניתוק ושמירת כעס אשר מסכנים את המערכת הזוגית.
למרות הקושי לשאת את הכעס והסכנה לזוגיות, כעס משרת אותנו כמנגנות הגנה. הוא מציב אותנו במצב בטוח מבחינה פסיכולוגית. לכעוס ולהיות "ברוגז" מעמיד אותנו בעמדה בה אנו מרגישים מוגנים יותר ופחות חשופים לפגיעה נוספת. כאשר אנו מוותרים על הכעס ומתפייסים, אנו חושפים עצמנו לפגיעות נוספת. הטבע האנושי מחפש מקום של שקט ובטחון, גם אם הוא אשליה שעליה נשלם בסופו של דבר מחיר.
אנשים המתקשים לסלוח, להתנצל ולהתפייס הם בדרך כלל אנשים החווים עצמם חלשים ופגיעים. ה"ברוגז" מאפשר להם להתבצר כביכול בעמדה של כח ושליטה, גם אם המחיר הוא ריחוק וניכור. החשש הוא שכאשר מתנצלים, אנו חושפים עצמנו בעמדת חולשה שהאחר יינצל אותה בעתיד. הדבר אופייני בעיקר אצל אנשים שחוו בילדותם ביקורת, כעס, השפלה ועלבון. הדרך שדרכה למדו לשרוד ולהגן על עצמם הינה צמצום של עצמם ושל הטעויות שלהם ואי הודאה בהם. מנגנונים אלה מופנמים אצל האדם וגם בבגרות מתקיים הקושי לתת אמון ולהתנצל בלי לחשוש שהדבר יפעל לרעתם. מדובר באשליה שאמנם מאפשרת סוג של פסק זמן, אך בקלות יכול להפוך לניתוק שאינו מאפשר עימות ושיחה כדי ללבן את הדברים ולהביא לשינוי. קשה מאוד לפתח יחסים זוגיים תקינים כאשר אחד מבני הזוג עושה "ברוגז" בכל פעם שמרגיש פגוע, הדבר מקבע את בני הזוג באותו מקום ראשוני ואינו מאפשר התפתחות של היחסים.
חשוב לבדוק מה הם אותם מנגנונים שאינם מאפשרים להתנצל. מה יקרה אם נתנצל ונודה שטעינו או שטעו כלפינו? למה אנו זקוקים לנתק ולברוגז – על מה הוא בא להגן בתוכנו?
הדרך העיקרית לפיוס היא הסליחה. אם טובת הקשר הזוגי, או הבינאישי יעמוד לנגד עינינו, נוכל להגיע לסליחה ומחילה מתוך מקום מחוזק ובידיעה שזהו צעד בונה אמון מחדש.
אחרי הפיוס חשוב לשוחח על החששות ועל השמוש במנגנון הגנה, כמו "ברוגז" שהוא למעשה ניתוק והסתגרות בבועה. יש להבין למה קשה להתנצל ולתקן את מערכת היחסים, להיות בטוחים שכאשר אנו מתנצלים, הדבר לא יחשב כחולשה וינוצל לרעתנו. השיחה תאפשר לשני הצדדים לקחת אחריות ולשתף פעןלה עם בן הזוג המתקשה להתמודד עם תחושותיו מבלי לשפוט ולהטיל אשמה.
חשוב לבדוק מה הם אותם מנגנונים שאינם מאפשרים להתנצל. מה יקרה ומה נרגיש אם נתנצל ונודה שטעינו או טעו כלפינו? למה אנו זקוקים לנתק ולברוגז – על מה הוא בא להגן?
הדרך העיקרית לפיוס היא הסליחה. אם טובת הקשר הזוגי, או הבינאישי יעמוד לנגד עינינו, נוכל להגיע לסליחה ומחילה מתוך מקום מחוזק ובידיעה שזהו צעד בונה אמון מחדש.
אחרי הפיוס חשוב לשוחח על החששות ועל השמוש במנגנון הגנה, כמו "ברוגז" שהוא למעשה ניתוק והסתגרות בבועה. יש להבין למה קשה להתנצל ולתקן את מערכת היחסים, להיות בטוחים שכאשר אנו מתנצלים, הדבר לא יחשב כחולשה וינוצל לרעתנו. השיחה תאפשר לשני הצדדים לקחת אחריות ולשתף פעןלה עם בן הזוג המתקשה להתמודד עם תחושותיו מבלי לשפוט ולהטיל אשמה.
התנאי לתקשורת טובה הוא יכולת הקבלה של שני בני הזוג אחד את השני, התחושה שניתן להתבטא באופן חופשי בלי לחשוש משיפוט, ביקורת, זלזול וביטול הרגשות שעולים. יש לזכור שבזוגיות ובכלל ביחסים בינאישיים אין אמת אחת ואין צודק אחד.