רובנו מתעוררים מידי פעם עצובים, ללא כוחות, במצב רוח ירוד ואין לנו חשק לצאת מהמיטה. זו היא בהחלט תופעה נורמלית שתוקפת אותנו מידי פעם. במאמר זה אדבר על דכאון קליני, ששונה במהותו מהמצב אותו תיארתי.
אנשים שאובחנו כסובלים מדכאון קליני, חיים רוב הזמן בתחושה קשה שהכל חסר טעם. סובלים מהעדר אנרגיות המלווה במחשבות שליליות לגבי עצמו, בפאסימיות, תחושת אשמה, בעצבות ובתחושת חוסר תקווה שיחול שינוי במצב בו הוא נמצא. המחשבות על העתיד מעמיקים את תחושת חוסר האונים, חוסר התקווה, היאוש ותחושת העצבות הולכת וגדלה.
לעיתים קרובות האדם הנמצא במצב רוח דיכאוני, יאבד עניין בכל אותם תחומים שבהם גילה עניין בעבר. הוא ימנע מעיסוקים, תחביבים, פעילויות אשר עסק בהם בעבר. כל אותן תחושות גורמות לאדם לצמצם באופן משמעותי את תפקודם היומיומי
איך אדע אם אני סובל מדיכאון?
לא כל מי שסובל מדכאון חש את אותן התחושות. אבל ישנם סימפטומים דומים שמשתנים בין אדם לאדם – בעוצמה, בתדירות ובמשך שלהם.
להלן הסימפטומים האופייניים לדיכאון:
- תחושת עצב, חרדה, ריקנות פנימית.
- חוסר תקווה, אשמה עצמית, חוסר אונים, יאוש, העדר ערך עצמי.
- חוסר מנוחה ועצבנות.
- עייפות וחוסר אנרגיה לפעול.
- איבוד עניין באותם תחומים שהעסיקו בעבר.
- קושי בריכוז ובביצוע משימות כמו: קריאה, הבנה של הנקרא, קושי להיזכר בפרטים ועוד.
- הפרעות בשינה – קושי להרדם או התעוררות מוקדמת מאוד בבוקר. לחלופין, שינה רצופה משך שעות ארוכות – שינה מוגזמת.
- קושי בקבלת החלטות – כל החלטה שיש לקבל נתקלת בקושי רב ובדחיית קבלת החלטות.
- הפרעות אכילה – העדר תאבון הגורמת לירידה במשקל או תאבון מוגבר הגורם לעליה במשקל.
- במקרים קשים של דכאון האדם מוצף במחשבות אובדניות, עסוק בדרך כיצד לסיים את חייו. לעיתים מבצע נסיונות אובדניים.
לדיכאון סימפטומים רבים ומגוונים המשבשים את מהלך חייו של האדם ופוגעים בתיפקודו בכל המישורים בחייו.
סוגי דיכאון:
דיכאון מאג'ורי – מדובר בדכאון חמור המתבטא ברוב הסימפטומים המופיעים לעיל, המופיעים בחומרה ובעקשות גבוהים. במצב זה רמת התפקוד של האדם נמוכה מאוד.
דיכאון דיסטמי – מדובר בדכאון שאיננו חמור כמו הדכאון המאג'ורי. הסימפטומים קלים יותר אבל נמשכים לאורך זמן ארוך יותר. אנשים הסובלים מדיסטמיה לא תמיד נראים כמי שמשהו אצלם לקוי, אבל בתחושה הפנימית הם חווים שאינם מתפקדים באופן בריא. למרות שתפקודם בדרך כלל משביע רצון, התחושות הפנימיות שלהם אינן טובות הם מתפקדים מתחת לפוטנציאל הטמון בהם. אנשים אלה מסתובבים בעולם עם תחושה של סבל לאורך שנים.
הטפול בדיכאון
למרות שדיכאון הוא מצב קשה שעלול לסכן את חייו של הלוקה בה, מדובר בהפרעה שניתן לטפל בה בהצלחה רבה באמצעות טיפול תרופתי בשילוב טיפול נפשי.
טיפול תרופתי:
ישנו מגוון של תרופות נוגדות דכאון. התרופות הנפוצות ביותר לדכאון הן SSRI –מדובר בתרופות הפועלות להעלאת הסרטונין. אחת התרופות שאנו מכירים היא פרוזאק. לעיתים קרובות אנו מגלים כי האדם הסובל מדכאון חושש מלקחת טיפול תרופתי, גם כאשר באה המלצה ישירה מהמטפל. אנשים חוששים שהטיפול התרופתי יגרום להם לשינוי באישיות, פוחדים מהתמכרות לתרופות, חוששים שאחרי הפסקת לקיחת התרופות הדכאון יחזור על עצמו.
טיפול נפשי:
בטיפול הנפשי המטופל לומד את עצמו. הוא לומד לזהות את הגורמים התורמים למצב הנפשי בו הוא נמצא. האדם לומד על דפוסי חשיבה ועל המהלכים ודרכי ההתמודדות עם הדכאון.
במקרים מסויימים הגורמים לדכאון אינם דווקא פסיכולוגיים אלא יכולים לנבוע מסיבות ביאולוגיות או תורשתיות. אבל, גורמים פסיכולוגיים, סביבתיים או תגובתיים הם בדרך כלל מרכיב חשוב ומהותי בהשפעה על מצב הרוח של האדם הלוקה בדכאון.
בטיפול לומדים להבין את הגורמים התורמים למצב של דכאון. לומדים להבין את הסיבות, האמונות, ההתנהגות והרגשות שמביאים למצב הדכאוני. כמו כן מפתחים מודעות לסיטואציות מחיי היום יום, לאירועים שהשפיעו על חיינו בעבר הקרוב והרחוק אשר משפיעים על הימשכות הדכאון.
ישנן מספר סיטואציות המוכרות כמעוררי חרדה: מוות של אדם קרוב, מחלה קשה, מחלה של אנשים קרובים, פיטורין, גרושין, פרידה מאדם קרוב.
הנחת היסוד שלי היא שלכל אדם יש כוחות שאיתם צריך לעבוד במפגש הטיפולי. אלה אותם כוחות שאיפשרו לו לשרוד, להתמודד עם חייו עד המשבר – הדכאוני. גם בדכאון האדם מפעיל כוחות, גם אם הוא לא רואה את הדברים כך. האדם לא תמיד מודע ומכיר בכוחות אלה ואולי אף לא ממצא אותם עד הסוף. בטיפול הפונה הינו שותף מלא בתהליך. אנו למדים לגייס כוחות שהפעיל בעבר ואף את אלה שטרם הופעלו.
לאדם יש את היכולת לייצר עבור עצמו מציאות חדשה בהסתמך על הכוחות והתכונות שנכחדו כתוצאה מהדכאון. לעיתים מגייסים גם את הכוחות של האדם וגם כוחות ומשאבים תמיכתיים מהסביבה הקרובה והיותר רחוקה.
בטיפול עוזרים לאדם הסובל מדכאון, לשפר את תחושת השליטה בחייו באמצעות נטילת אחריות על חלקים קטנים וגם על חלקים גדולים ומשמעותיים בחייו.
במחקרים נמצא ששילוב של טיפול תרופתי וטיפול נפשי – יעילים ותורמים להחלמה.