במחקרים נמצא שזוגיות טובה היא:
• בני זוג היודעים לתמוך אחד בשני גם בווכוחים המרים ביותר ובמצבים בהם אינם מסכימים כלל. הם מזהים מתי הוויכוח מדרדר לרגשות שליליים ועלבונות ויודעים להפסיק את הויכוח בטרם יגיע פיצוץ שיהיה קשה לחזור ממנו.
• זוג טוב הוא גם זוג היודע להתאושש מקונפליקטים, או מראש לא להיכנס לקונפליקט קבוע החוזר על עצמו, למתן ולא להקצין אותו.
• זוג טוב מסוגל לנסות בכנות לתקן את שהשתבש. זהו המקום שבו מצליחים להבין שהדרך בה התנהלו עד עתה, איננה משרתת אותם והם מנסים למצוא דרך חלופית לתקן את הקשר.
• יכולת נוספת משמעותית לזוגיות טובה, היא להיות מסוגל להרגיע את עצמך, את בן הזוג, להרגיש ולהעניק בטחון.
להביא את הצורך ולא את הצרחה
• מרכיב משמעותי נוסף, הוא להמשיך להישאר מעורב רגשית למרות תחושות שליליות. לעיתים כשאחד מבני הזוג חווה דחיה, הוא מתרחק ומתנתק ולא מביא את הצרכים שלו לקשר.
לעומתם זוגות במצוקה:
• מתקשים ליצור מצבים חיוביים.
• אינם מצליחים להפחית את המתח ולתקן.
• אינם מצליחים להרגיע את עצמם ואת האחר ולהישאר מעורבים רגשית.
• אינם מצליחים לצאת ממצב רגשי שלילי אינטנסיבי ומדפוסי אינטראקציה נוקשים וחזרתיים.
חלק מהפתרון הוא לנסות ללמוד לפרגן לבן הזוג, להחליף תלונה במחמאה. ג'ון גוטמן, מפורצי הדרך בחקר הזוגיות מצא את נוסחת "1:5": חמשה ליטופים על כל אמירה שלילית ופוגעת. דהיינו, אחרי ביקורת שלילית ואמירה מרושעת אחת, אנשים זקוקים ללפחות 5 אמירות חיוביות על מנת להכהות את הכאב. לדעת גוטמן וחוקרים נוספים ביקורת נוגעת במקום רגשי עמוק והיא גורמת למערכת הלימבית (האחראית לפעילויות הקשורות בהישרדות הפרט), לסמן את הפגיעה כאיום וסכנה, הדבר משאיר חותם חזק יותר מרגש חיובי. הנטיה היא להאמין ולזכור הרבה יותר לאמירות שליליות מאשר חיובית והם מתקבעים בזכרון למשך זמן ממושך.
גוטמן חקר את הזוגיות לאחר הגרושין ומצא שישנם ארבעה מרכיבים מנבאים סכנת גרושין:
- •
ביקורתיות
- – תיאור הבעיות בקשר כפגם באישיותו של בן הזוג.
- •
בוז
- – אני טוב יותר ממך. התנשאות. בוז בזוגיות שווה להרעלה. מקום של בוז הוא מנבא די ברור לגירושין.
- •
חומה
רגשית
- – נסיגה מהקשר, התעלמות והתנתקות רגשית במהלך הוויכוח. גברים לוקים בה יותר מנשים. שומרים בבטן ולא מביאים לידי ביטוי את הרגשות והמחשבות.
- •
התנהגות הגנתית –
- דחיית ביקורת מסוג כלשהו, אי לקיחת אחריות והאשמה את בן הזוג בקשיים הזוגיים.
היכולת לתקן אינטראקציות שליליות משמעותית ביותר בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. גם בזוגיות טובה מותר שיהיו רגשות שליליים. אבל הרגשות החיוביים צריכים להיות רבים יותר. דבר נוסף המבחין בין זוגיות טובה לזוגיות במצוקה, היא היכולת לתקן ולפתור בעיות פשוטות ולהתמודד יחד לאורך שנים עם בעיות שאינן פתירות.
מרכיבים העשויים לסייע בשעת משבר הם: תחושת הביחד, חברות טובה, משמעות החיים המשותפים, חשיבות המשפחה, ערכים משותפים ובעיקר היכולת לדיאלוג פורה אודות הפערים והשונות של כל אחד מבני הזוג.
בנוסף, מרכיב האמון הוא מרכיב מרכזי בזוגיות. כאשר מרכיב זה חסר הזוגיות איננה מתפקדת היטב. אדם צריך לדעת שאפשר לסמוך על בן הזוג שיהיה שם בשבילו כשזקוקים לו. בדומה ליחסי אם-ילד בינקות כאשר האם מתכווננת לילד, יודעת לקרוא את הרגשות שלו ומגיבה בהתאם.
כאשר המרכיבים שתארתי למעלה, אינם מתקיימים, הזוגיות נפגעת עד לכדי גרושין. רגישות והתכווננות רגשית של בני הזוג אחד כלפי השני ומודעות עצמית הינם קריטיים לקשר טוב.
ניתן ללמוד לפתח וללמוד את עניין ההתכווננות, לזהות את הרגשות של האחר ולגלות אמפטיה כלפיהם. להעניק תחושת בטחון שאפשר לחלוק רגשות והם יזכו למענה. המחיר הרגשי של העדר התכווננות מודעות עלול להוביל למערכת יחסים קשה והרסנית אשר מבוטאים בה בעיקר כעס, כאב ואדישות.
את תהליך ההתכווננות והמודעות אפשרי לעשות לבד, בכוחות עצמך (בעיקר כשאין מדובר במצבים קיצוניים). כאשר אין מצליחים לעבור את התהליך לבד, ניתן לפנות לטיפול בו ניתן ללמוד כישורים שיסייעו לשמור על המסגרת הזוגית מתוך ראיה של שותפים למסע ההולך ונבנה.