הערכה עצמית ויחסים זוגיים

כאשר מערכת יחסים טובה, היא מאוד טובה.

מערכת יחסים טובה יכולה למלא בנו כל חלקה טובה. לגרום לנו להרגיש שלמים ומושלמים, לשפר את תחושת האדם שבנו ומעלה את תחושת הערך העצמי. הערכה עצמית קשורה לבטחון, אהבה, כבוד ולקבלת העצמי.

אך מה קורה כאשר תחושת השלמות מותנית לחלוטין במערכת היחסים שאנו מקיימים? כפי שרובנו יודעים – יחסים עשויים להיות טובים אבל גם קשים ומורכבים. נשאלת השאלה מה קורה לנו באותם רגעים קשים, מה קורה לערך העצמי שלנו?

נראה שמסוכן להתנהל בתוך קו דק בו תחושת הערך העצמי תלויה לחלוטין במערכת היחסים. בנקודה זו, רבים מהקוראים חושבים לעצמם: "אני לא כזה/כזאת, הערך העצמי שלי לא תלוי בו/בה…".  אבל אם נתעכב לרגע, נראה שכולנו עושים זאת. למעשה, אין פסול ואף נכון לצפות לכך שבת/ בן הזוג שלנו יתרום לערך העצמי שלנו. שותפים אמורים לשפר את הרגשתנו ולגרום לנו להרגיש ראויים. אבל ישנה נקודת מפנה עדינה, נקודה שקשה לראות, קשה לזהות במדוייק וקשה לחוש מתי הגעת אליה. זו הנקודה בה תחושת  הערך העצמי, החום, הקרבה והאנטימיות, הולכים ומטשטשים ועלולים לגרום לקשיים.

הערכה עצמית מותנית

אין זה רעיון חדש; חוקרים רבים עסקו במה שמכונה "הערכה עצמית מותנית" שבו הערך העצמי של האדם מתבסס על מצב היחסים עם בן הזוג והשותף/ה לחיים. ישנה ספרות רחבה העוסקת בנושא. שכן, בעצם רובנו שואבים את תחושת הערך העצמי שלנו מאנשים אחרים, ממעשים של אחרים, אינטראקציות עם אחרים וכדומה. נשאלת השאלה של  מה המחיר שמשלמים כאשר הערך העצמי משוקלל באופן משמעותי עם מערכת היחסים שלנו.

פסיכולוג אמריקאי ידוע  מהזרם ההומניסטי, בשם קארל רוג'רס טען שכאשר הערכה עצמית חיובית מותנית במשהו או במישהו,הדבר מזיק להתפתחות תקינה של האישיות. הערכה עצמית מותנית גורמת לאדם להתנהג רק באופן שיביא להשגת הערכה חיובית, בהתאם למה שהאחרים מצפים מהם. אדם כזה עלול לעוות את המציאות שכאן עצם המודעות לשאיפות, רגשות ומחשבות "אסורות" (כאלה שלא יזכו בהערכה חיובית), עלולה להיות מאיימת ולהתפרש כאובדן ההערכה החיובית.

הסכנה

במצב בו כיצד אנו מרגישים לגבי עצמנו מבוסס על מערכת היחסים שלנו – ישנה סכנה אמיתית שנפגע. זהו מצב שבו הערך העצמי שלנו רתום כל כולו לעליות והמורדות הטבעיים שיש ביחסים, בכל מערכת יחסים. סיטואציה כזו עלולה לגרום לנו להיות מרצים, לוותר, להתרחק ולטשטש את רצונותינו, דעותינו,  מחשבותינו והמאווים שלנו בכל תחומי הזוגיות ומחוץ לה – כל זאת במטרה להבטיח לעצמנו קבלה גדולה יותר ולכן גם ערך עצמי. בדרך זו, מי שאנחנו באמת (האני האוטנטי) הופך להיות הרבה פחות יציב. הדברים הופכים להיות הרבה יותר מורכבים כאשר אנו מאבדים את תחושת "השורה התחתונה" שלנו, הידיעה הבסיסית לגבי עצמנו – האם עלינו להסתגל למערכת היחסים, האם היא טובה ונכונה לי, האם מערכת היחסים פוגעת בי, האם אני נשאר/ת מתוך פחד וכו'.

אנשים אשר הערך העצמי שלהם מותנה במערכת היחסים שלהם – נוטים פחות לסיים מערכות יחסים, גם כאשר הן פוגעניות, ומפסיקים להרגיש שהזוגיות טובה ובריאה. במטרה להמשיך (בכל מחיר) במערכת היחסים, אנשים אלה עשויים לנסות באופן אובססיבי לתקן אותה, המחוייבות ליחסים ממשיכה להיות גבוהה, משום שזה מה שהם צריכים ורוצים. לא תמיד הדבר נובע רק מרצון לשמור על מערכת יחסים טובה ובריאה לעיתים הדבר נובע  מתוך צורך להמשיך להזין ולשמר את תחושת הערך העצמי. פעמים רבות שמעתי אנשים אשר נפרדו מבן/בת הזוג שלהם "אני לא יודע/ת מי אני ואיך אני בלעדיו/בלעדיה…".

העניין הוא המכלול

מקומות כמו: משפחה, חברים, בני זוג, קריירה, תפקיד בעבודה וכדומה – תורמים באופן ברור להערכה עצמית בריאה. הדבר המשמעותי הוא מציאת נקודת איזון. צריך להיות מודע לכך שהערכה עצמית נובעת ממכלול שלם ולא נבנית רק ממשהו הוא ממישהו.

הערכה חיובית בלתי מותנית היא היסוד החשוב ביותר להתפתחות תקינה. בסופו של דבר, תחושה מבוססת וברת קיימא של ערך עצמי מושתת על יסודות רבים, כמו על ערכים, אמונות, משמעות בחיים, יושרה פנימית Integrity))ולאחר מכן נחפש את המשהו הנוסף (יחסים,זוגיות) אשר יתרום לאותם איזורים. הבאת תחושה משמעותית של ערך עצמי ליחסים, יוצרת דינאמיקה הדדית המסייעת לשני בני הזוג לגדול ולהתפתח בתוך המערכת.

איך מאבחנים?

כדי לדעת אם הערך העצמי שלך מבוסס כולו על מערכת היחסים שלך, שאל/י את עצמך מספר שאלות:

• האם מערכת היחסים שלי חשובה יותר ממי שאני כאדם?
• האם תחושת הערך העצמי שלי השתנה לחלוטין והאם היא ממשיכה לעבור שינוי במערכת היחסים?
• כשעולה המחשבה לא להיות במערכת היחסים, האם אני מרגיש/ה ריקנות?
• כאשר אני לבד, האם אני מרגיש/ה ריקנות?
• כאשר אני מרגיש/ה טוב עם עצמי ובקשר לעצמי, האם זה תמיד קשור אל בן/בת הזוג?
• האם מערכת היחסים ממלאת את תחושת הריקנות שבתוכי?

ישנם את אותם האנשים המתקשים להפנים את יכולותיהם, הישגיהם והיותם בעלי ערך. מרגישים שאינם ראויים להישגים אליהם הגיעו, דוחים כל נסיון להראות ולהוכיח להם כי הם מוצלחים וראויים. הם יצמצמו את הישגיהם, יטענו שבמקרה התמזל מזלם והם הגיעו ל…, היו במקום הנכון ובזמן הנכון, הצליחו "לעבוד" על אחרים שהם מוצלחים וכו'.

מה עושים עם זה?

טיפול הוא אחד האמצעים לסייע להם לראות בעיניים אובייקטיביות יותר את מה שהם ראויים לו ולבדוק כיצד נבנתה הערכה עצמית התלויה באחר, כתוצאה מהתנסויות בעבר. מבלי לטפל בנושא, אדם עלול להתנהל כל חייו במעגלים בהם יחוש שוב ושוב תחושת חוסר ערך ותלות בבן/בת הזוג כדי להגביר ולתחזק את הערך העצמי. 

ההחלטה לפנות לטיפול היא קשה משום שהיא דורשת לא רק החלטה ברמת הפרט, אלא יש לה השלכות גם במישור הזוגי. אבל בסופו של תהליך, אדם עשוי לזכות בהערכה עצמית חיובית, "בלי תנאים". פירושו, שהערכתם וקבלתם את עצמם לא תלויה בדבר מלבד עצם קיומם, כלומר הם מקבלים את עצמם בשלמות וחשים נוח עם עצמם יהיה אשר יהיה. אנשים כאלה אינם נפגעים מדעותים של אחרים: אינם מרגישים טוב מדי כאשר משבחים אותם, ולא רע מדי כאשר מבקרים אותם. הרגשתם הטובה כלפי עצמם אינו תלויה אך ורק במצבים חיצוניים.