ילדים לומדים לא רק מההתנסות של עצמם, הם בעיקר לומדים מהתבוננות על מעשיהם והתנסויותיהם של ההורים. ידיעה זו חשובה משום שהורים רבים מביעים את חילוקי הדעות והמחלוקות ביניהם, בפני ילדיהם באופן לא מבוקר. לכן, חשוב לזכור את הדברים בטרם מתחילים לריב, לא להסכים, להתווכח או להתחיל בקונפליקט רציני מול הילדים.
הקשרים הרגשים הקיימים בין ההורים לבין עצמם ובין ההורים לילדיהם, גורם לילדים לאמץ את הערכים, האמונות, העמדות וההתנהגות של הוריהם. באמצעות הקשר עם ההורים, ילדים מפתחים אמון בסביבה, מחקים את הוריהם, לומדים חיברות (סוציאליזציה) ועוד. אבל שלא כמו מבוגרים, ילדים נוטים לספוג ולאמץ את נקודת המבט של שני ההורים, הם עושים זאת מבלי היסוס, ביקורת ומתוך אמונה כי כך נכון .
ככל שהילד צעיר יותר, כך הוא מפנים ומזדהה יותר עם נקודת המבט של שני ההורים. כאשר ההורים רבים והקונפליקט נחווה כרציני, יש לכך השפעה רגשית על הילדים, הם מתקשים "לקרוא את המפה". התוצאה עלולה להיות תחושה של חוסר ודאות, חוסר בטחון, חוסר יציבות רגשית הבאה לידי ביטוי במהלך החשיבה ויכולת הריכוז ופועלים מתוך הבלבול. יש לזכור שלא כל הילדים מושפעים במידה שווה מקונפליקטים וחילוקי דעות בין ההורים, יש הרגישים פחות וכאלה הרגישים יותר. אבל ילדים מבינים שמשהו "לא נכון" מתרחש בין ההורים ובדרך זו או אחרת, הם מגיבים לכך.
ככל שגיל הילדים עולה, כך משתנה השפעת הקונפליקטים בין ההורים על הילדים. ילדים גדולים יותר מתחילים לפתח נקודת מבט עצמאית יותר, ביקורתית יותר ומגבשים בהדרגתיות אמונות, ערכים ונאמנויות. ישנם ילדים שלוקח להם יותר זמן לעשות את הבחירות שלהם. כאשר הורים רבים ומעלים קונפליקטים קשים בנוכחות הילדים, הדבר עלול לגרום לכך שילדים לא ישתפו פעולה עם הוריהם, הם עשויים להתעלם ממשאלות ההורים, מהערכים, האמונות ועמדות שלהם. ילדים נוטים לחשוב, שאם הוריהם לא מצליחים להסכים ביניהם, יש להניח שגם הילד חופשי להאמין ולעשות מה שהוא רוצה – הורים מאבדים מאמינותם כאשר המריבות מתקיימות הנוכחות הילדים.
ילדים להורים הנמצאים בקונפליקט עלולים להיקלע למצב של "נאמנות כפול". במקרים רבים הילדים מזדהים עם אחד ההורים וכועסים על ההורה האחר שמרגישים שפגע בהורה שהם מזדהים איתו. במקרים רבים ההורה איתו מזדהים הוא גם ההורה המפצה, המעניק לילד מעמד מיוחד וזכויות מיוחדות. הדבר עלול להנציח אצל הילד חווית פיצול בין ההורים – טוב ורע – בלי יכולת לעשות אינטגרציה שההורים הם גם וגם, בעיקר בני אדם שגם רבים, אבל שניהם ההורים שלו ואוהבים אותו.
פעמים רבות כתוצאה מהזדהות עם אחד ההורים ועם מצוקתו, הילד ייפתח "התנהגות הורית" – הדבר מתחיל כאשר ההורה נמצא בשיא המשבר ועלול להמשיך למשך שנים רבות.
מחקרים רבים עוסקים בהשפעה של כעס, תוקפנות ואלימות על גוף האדם. הלחץ שנוצר יוצר רמות גבוהות של חרדה, שבסופו של דבר עלולים להשפיע על בריאותו הגופנית והנפשית של הילד. מחקרים מצביעים על כך שחשיפות ארוכות ותכופות לסכסוכים, ויכוחים ומריבות בין ההורים, יכולים להשפיע ולגרום לילדים לפתח חרדה, נטיות דכאוניות, סף תסכול נמוך, אי שקט, קושי בויסות רגשי , רמה גבוהה יותר של תוקפנות, הפרעות למידה ועוד.
בנוסף, אנו עדים לכך כי במקרים רבים קשיי ההורים עשויים להשפיע על אימוץ דרכי התמודדות של הילדים ובכך גם לעודד את הילד, לא תמיד באופן מודע, לאמץ דפוסים דומים. כך הילד למד לא רק חקות את התנהגות ההורים, הם לומדים להסלים קונפליקטים. בדרך זו הילד מבטא עצמו בדומה להוריו, מהם רכש את "הכלים". הדבר מסביר כיצד קורה שכל כך הרבה ילדים מתנהגים בדומה להורה איתו יש לו קונפליקט.
מה יכול לעזור?
בטרם נענה על השאלה "מה יכול לעזור", עלינו לבחון מה מעורר חילוקי דעות וסכסוכים. אחד מהגורמים הוא סוגיות בכישורי הורות. סוגיה נוספת היא תחושת הכישלון של ההורים בתחומים זוגיים, כלכליים, ערכיים ואמונים. במקרים רבים, זוגות נוטים להתעלם או לא לדון בדברים עד שנוצר משבר. לכן, כאשר מזהים קושי, יש לשוחח עליו עוד בטרם הוא הופך למשבר, דיון המאפשר הקשבה ונסיון לפתרון הבעיה. אך כאשר אנו מגיבים מתוך תחושת משבר וקושי, התגובה היא הרבה יותר אימפולסיבית, לא מאוזנת ואינה מאפשרת הקשבה, אלא מעצימה את הקונפליקט. מעט מאוד אנשים דנים בדרכי התמודדות במצבים שונים, הם מגיבים רק כאשר הבעיה והקושי כבר בעיצומם. מימד נוסף הוא נסיון העבר – כיצד בני הזוג התמודדו בעברם עם קונפליקטים זוגיים, אישיים ובינאישיים. מריבות מעוררות זכרונות כואבים ופחדים מהעבר, מהילדות. לילדים, בעיקר הצעירים שביניהם, קשה להבין את המטענים שההורים מביאים איתם, הם צריכים את הוריהם "כאן ועכשיו" . התנהגות ההורים וערכיהם צריכים להתאים למציאות, בעיקר, של ילדיהם.
הפתרון עבור רב ההורים צריך להיות ברור בשלב זה, אך עדיין שווה אזכור.
– יש להימנע מלדון בסוגיות הורות מול הילדים . על ההורים לדון בנושא בינם לבין עצמם בטרם יביאו את הדברים מול הילדים. אל תבקרו את בן הזוג שלכם בפני הילדים.
– המנע מעימות עם הילדים, כאשר אתה נמצא בקונפליקט עם בן הזוג שלך, היוצר מתח, תסכול וכעס. אל תערב קשיים בזוגיות והורות. כאשר הרוחות ירגעו מעט, תוכל לשוחח עם הילדים באופן שיאפשר הקשבה והכלה של התוכן והכוונה.
– על ההורים להסכים לנסות ולגבש גישה דומה ביחס לחינוך ילדיהם. כאשר אנו נכנעים לילד כדי להימנע מעימות והתמודדות עימו, הדבר עשוי לגרום לאי הסכמה בין ההורים, דבר העשוי להביא לקונפליקט.
– על ההורים להחליט מראש מה ציפיותיהם מהילדים, עוד בטרם הילדים מעלים נושאים העלולים לגרום לחילוקי דעות וקונפליקטים בין ההורים.
חשוב לזכור כי קל יותר למנוע בעיות וקשיים מאשר לטפל בהם מאוחר יותר