לאבד מישהו או משהו שאוהבים ויקר לנו, גורם לכאב עצום ועמוק. לעיתים הכאב הוא כל כך חד, חזק שאיננו מרפה, התחושה היא שהכאב יישאר לעולם באותן עוצמות. מדובר בתגובות נורמאליות לאובדן משמעותי. בעוד שאין דרך נכונה או לא נכונה להתאבל, ישנן דרכים להתמודד עם האובדן, האבל והכאב ועם הזמן לשוב לתפקוד תקין.
אבל – מטבעו הינו תהליך וככזה חלים בו שינויים, תמורות ומשתנה בשלבים השונים של התהליך. בנוסף, תגובת אבל שונה בהתאם לסוג האובדן. אובדן של מישהו קרוב כמו ילד, איננו דומה לאובדן מקום עבודה או מעמד. האובדן הוא זה שמכתיב את סוג האבל.
ולבסוף, ביטויי אבל הם גם תוצר של תרבות. אפילו באותה תרבות, תת תרבויות שונות ומערכות משפחתיות שונות יעצבו את הביטויים החברתיים של האבל. במידה מסוימת, התרבות שלנו קובעת כיצד נתאבל.
מה הוא אבל?
אבל הוא תגובה טבעית ואנושית לאובדן, סבל נפשי שאדם מרגיש לנוכח משהו או מישהו שנלקח ממנו. ככל שהאובדן יותר משמעותי כך האבל יהיה יותר אינטנסיבי.האופן הברור והמוכר ביותר באבל הינו אובדן של אדם קרוב וחשוב הגורם לצער עמוק ביותר. אך אובדן מופיע בצורות נוספות כמו: התפרקות מערכת יחסים, אובדן בריאות, מקום עבודה, מקור פרנסה, מחלה קשה של האדם או של מישהו מבני משפחתו הקרובה, אובדן הביטחון לאחר טראומה וכדומה.
תגובת אבל משתנה מאדם לאדם
האבל הוא חוויה אישית מאוד. ביטויי אבל מוכרים הינם: דיכאון, כעס, חרדה, בושה, אשמה ותגובות רגשיות ופיזיות נוספות.כמו כן, תגובות האבל משתנות מאדם לאדם בהתאם לייחודיותו של המתאבל, אופי האובדן, גורמים אישיותיים, סגנון התמודדות, אמונה וערכים. משתנים כמו גיל, מין, אמונות, נסיון עבר, מבנה אישיות וכן טיב הקשר עם מושא האבל הופכים כל אובדן ייחודי לאבל.
תהליך האבל אורך זמן, הריפוי מתרחש בהדרגה ולא ניתן לזרז אותו – אין לוח זמנים "נורמאלי" לריפוי. ישנם כאלה המתחילים להרגיש יותר טוב (יחסית) שבועות או חודשים לאחר האובדן, עבור אחרים, תהליך האבל נמדד בשנים. לכן, חשוב להיות סבלניים כלפי עצמכם ולאפשר לתהליך להתרחש באופן טבעי.
תהליך האבל כולל בתוכו 5 שלבים:
במחקר שערכה הפסיכיאטרית קובלר רוס, היא מצאה שלאבל ישנם חמישה שלבים של צער:
1. הכחשה: "לא יכול להיות שזה קורה לי".
2. כעס:"למה זה קרה דווקא לי? מי אשם במה שקרה?".
3. מיקוח או משא ומתן: "אני נודר נדר, מתחייב שאעשה…. בתמורה…..".
4. דיכאון: "אין לי כח לעשות, לצאת מהמיטה, לראות אנשים וכו'".
5. קבלה: "זה מה שקרה, צריך לגייס כוחותולהמשיך הלאה את החיים".
חמשת השלבים עוזרים לדעת ולהבין שמדובר בתהליך מתמשך ונורמאלי שאורך זמן.
יחד עם זאת, לא כל מי שחווה אבל עובר את כל השלבים וזה בסדר. למעשה אנשים עוברים תהליך אבל בלי לעבור את כל השלבים הנ"ל, הם עוברים תהליך אינדיבידואלי שאין בו שלבים אלא תהליך אישי. או כפי שקובלר-רוס (2004) כתבה "אין תגובה טיפוסית לאובדן, כפי שאין אובדן טיפוסי".
התסמינים השכיחים של אובדן וצער
למרות שאובדן משפיע על אנשים באופן שונה, רבים חווים את הסימפטומים הבאים כשהם אבלים. חשוב לזכור כי כמעט כל דבר שחווים מיד עם התרחשות האובדן – הוא נורמאלי, כולל: תחושה כאילו אתה משתגע, נמצא בחלום בלהות, מטיל ספק באמונות ובערכים וכו'.
– הלם ותדהמה? קושי לקבל את מה שקרה, גם באמצעות הכחשה. ממשיכים לצפות למישהו שיגיע גם אם ברור שהוא לא יופיע יותר לעולם.
– עצב – עצב עמוק הוא הסימפטום כי בסיסי לאובדן, כמו כן בכי מתמשך וחוסר יציבות רגשית, ריקנות, ייאוש, כמיהה למה שהיה או בדידות עמוקה.
– אשמה ?אדם יכול להרגיש אשמה וחרטה על רגשות מסוימים (כמו: הקלה כאשר אדם נפטר לאחר מחלה קשה וארוכה). לעיתים תחושה שלא עשו מספיק כדי להציל, למרות הידיעה שלא היה מה לעשות.
– כעס ?גם אם האובדן לא היה באשמתו של אף אחד, אדם יכול להרגיש כעס כלפי עצמו, הרופאים, אלוהים ואף כלפי המת שנטש, בעיקר כאשר האובדן בלתי נתפס.
– פחד וחרדה – אובדן משמעותי עלול לעורר פחד, חרדה, חוסר אונים וחוסר בטחון, כולל התקפי חרדה. אובדן מפגיש עם השאלה לגבי המוות שלך, ההתמודדות לבד עם החיים והאחריות המוטלת עלייך.
– סימפטומים גופניים ?פעמים רבות חושבים שאבל כרוך רק בכאב נפשי. אבל הצער גורם גם למצוקות גופניות כמו: עייפות, נדודי שינה, כאבים, עליה או ירידה משמעותית במשקל.
כיצד מתמודדים עם אבל ואובדן?
תמיכה -המרכיב החשוב ביותר בתהליך הריפוי הינו תמיכה של אנשים אחרים. גם אם אתה אדם שאינו חולק בדרך כלל את רגשותיו, במקרה של אבל ואובדן חשוב לחלוק ולהביע רגשות. שיתוף האחרים עושה את ההתמודדות לקלה יותר. קבל תמיכה מכל מקור אפשרי, כדי לא להתאבל לבד, תמיכה כזו מסייעת לתהליך ההחלמה.
תמיכה יכולה להגיע ממספר מקורות:
– חברים ובני משפחה? זה הזמן להישען ולהיתמך על ידי הקרובים לך – גם אם מרגישים חזקים ומסוגלים להתמודד לבד. לעיתים קרובות, אנשים רוצים לעזור אבל לא יודעים כיצד. חשוב לומר להם מה אתה צריך – בין אם זה כתף להישען עליה או עזרה בסידורים שונים.
– העזר באמונה ובערכים שלך ?תפילה, מדיטציה או כל דבר אחר שעוזר לך.
– הצטרף לקבוצת תמיכה? צער עלול לגרום לתחושת בדידות, גם אם אתה חי בסביבה מכילה ואוהבת. שיתוף אחרים שעברו אובדנים הדומים לשלך, יכול לעזור. ניתן ליצור קשר עם גורמים בקהילה המכירים קבוצות תמיכה מתאימות.
– פנה לייעוץ ולטיפול?מטפל מנוסה יכול לעזור לך להתגבר על רגשות עזים, להתמודד עם הקשיים הרגשיים הנלווים.
– שמור על עצמך -הכאב והצער, עלולים לרוקן את כל האנרגיות הפיזיות והרגשיות. לכן, דווקא בתקופה זו חשוב יותר מתמיד לדאוג לעצמך, רגשית ופיזית, כדי לעבור תקופה קשה זו.הימנעות מהתמודדות עם האובדן רק מאריכה את תהליך האבל. צער לא מעובד עלול לגרום לדיכאון, חרדה, בדידות ובעיות בריאות.
כידוע יש קשר ישיר בין הגוף והנפש, לכן חשוב לשמור על הבריאות הפיזית. כאשר אדם מרגיש טוב פיזית, יש לכך השפעה ישירה על הנפש. שינה טובה, אכילה נכונה ופעילות גופנית תורמים לתהליך הריפוי.
אל תאפשר לאנשים לומר לך מה אתה מרגיש או איך אתה צריך להרגיש. אף אחד לא יכול לומר לך מתי "להמשיך הלאה" או "להתגבר על זה", תן לעצמך להרגיש מה שאתה מרגיש בלי להרגיש בושה או אשמה. זה בסדר לבכות להרגיש עצוב וזה גם בסדר לצחוק ולמצוא רגעים של שמחה, כשאתה מוכן לכך.
כמו כן, ישנן דרכים מגוונות ויצירתיות, כדי לתת ביטוי לאובדן: הנצחה, כתיבה, אלבום המנציח את אהבת החיים, התנדבות וכו'.
מה עושים כאשר תגובת אבל לא משתנה?
כאשר חווים אובדן , נורמאלי לחלוטין להרגיש עצוב, כועס, כואב, חסר תחושה וכו'. יחד עם זאת, ככל שחולף הזמן צפוי שרגשות אלה יהפכו לפחות עוצמתיים, האובדן יהיה חלק ממציאות החיים והאדם ימצא את הכוחות, הפיזיים והרגשיים, לנוע קדימה. במידה והזמן לא מביא איתו הקלה כלשהיא, אלא להיפך התחושות מתגברות, ייתכן וזה סימן לדיכאון ו/או לאבל פתולוגי, כרוני. זה הזמן לפנות לטיפול.
עצב לנוכח אובדן של מישהו יקר, לעולם לא נעלם אבל הוא לא צריך להישאר במרכז בימת החיים. אם הצער והכאב גדולים מאוד ומונעים ממך חידוש החיים ומערערות מערכות יחסים אחרות, ייתכן וקשה לך לקבל את האובדן ולהתמודד עם משמעויות האובדן.
ההבדל בין אבל וצער לבין דיכאון?ההבחנה בין אבל כבד לבין דיכאון הוא לא תמיד קל לאבחון, מאחר ובשני המקרים ישנם סימפטומים משותפים. יחד עם זאת, ישנן דרכים להבחין בין השניים. יש לזכור כי תהליך אבל עשוי להיות תנודתי – ישנם ימים טובים יותר ופחות טובים, יכולים להיות רגעים של הנאה ו/או שמחה. בעוד שבדיכאון התחושה המרכזית והשולטת היא של ריקנות, ייאוש, תחושת אשמה, חוסר תקווה, עיסוק במוות, דיבור איטי ומונוטוני, העדר אנרגיה, חוסר יכולת לתפקד בבית ו/או בעבודה.
מתי לפנות לעזרה מקצועית?
אם אתה מזהה בעצמך את אחת מהתופעות הנ"ל: אבל כרוני או דיכאון, יש לפנות באופן מיידי לעזרה לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אל תאמרו לעצמכם "הזמן הוא הרופא הטוב ביותר", משום שדיכאון ואבל פתולוגי פוגעים בכל תחומי החיים ועלולים לגרום לנזק רגשי משמעותי, כולל בעיות בריאות, מחשבות אובדניות עד כדי סכנת חיים, אובדן קשרים משפחתיים וחברתיים, אי תפקוד וכו'.
טיפול נפשי ו/או תרופתי יגרמו לשינוי והקלה משמעותית.
אבל "נורמאלי" אינו מחייב טיפול תרופתי. בעוד התרופות יכולות להקל על חלק מתסמיני הצער, התרופות אינן מטפלות בגורם עצמו – האובדן. לכן, חשוב לפנות לעזרה נפשית ולאבחן ממה אדם סובל, כדי לתת טיפול מותאם ותואם את המצב.תהליך עיבוד האובדן חיוני, מאחר ואבל שלא עובד כראוי עלול לגרור אחריו קשיים רבים בעתיד.