המלחמה משפיעה על כולנו. במשפחות בהן בני משפחה מגויסים ישנו חשש גדול לביטחונם האישי של יקיריהם שאולי נמצאים עם הכוחות שנפרסו או עומדים לפני כניסה לאזורי קרבות. חלקנו כבר חווים כמה מהתסמינים הרגשיים הבאים, הנובעים מלחץ. ישנם אחרים אשר תסמינים אלה עשויים להופיע במהלך השבועות והחודשים הבאים:
- קושי רגשי ופיזי בביצוע מטלות ומשימות.
- קושיים בריכוז.
- פחד וחרדה מפני העתיד.
- אדישות, ניתוק וקהות רגשית.
- עצבנות, כעס, עצב ודיכאון.
- תחושת חוסר אונים.
- העדר תיאבון או אכילה רגשית.
- קושי בקבלת החלטות.
- בכי, לכאורה ללא סיבה.
- כאבי ראש, קשיי שינה.
- תחושת נסיגה והסתגרות.
כדי להחזיר את תחושת השליטה, ישנם אנשים המנסים לחזור לשגרה, מהר ככל האפשר. אחרים יתקשו להתמקד לאורך זמן בעשייה. בשני המקרים אלה התגובות נפוצות ונורמטיביות למשבר. ככל שיחלוף הזמן, עוצמת הרגשות תפחת והמיקוד יהיה יותר בפעילות היומיומית ובשגרה. כל אחד חווה לחץ באופן שונה. לכן, מיותר להשוות ולשפוט את ההתמודדות הרגשית שלך לזו של האחרים. לא מעט אנשים שורדים מתח ולחצים גדולים מבלי לפתח קשיים רגשיים משמעותיים, בעוד אחרים עשויים להזדקק לסיוע.
דרכי התמודדות בזמנים קשים אלו:
- חשוב מאוד לקבל תמיכה ולהיות עם אחרים. קל יותר להתמודד עם אירועים מלחצים בחברת חברים אכפתיים, בעיקר אם גם הם חולקים רגשות דומים לשלך. בשעת הצורך בקשו עזרה ותמיכה מאנשים קרובים, עליהם אתם סומכים. מצאו דרכים אליה אתם יכולים לתעל אנרגיה באופן יעיל ומעשי. כגון: עזרה לאחרים, ארגון קבוצת תמיכה בסביבה הקרובה, טיולים משותפים וכדומה. הדבר חשוב בעיקר, כאשר מרגישים מוצפים. זכרו כי בקשת עזרה ותמיכה, איננה סימן לחולשה. הימנע מהסתגרות והתבודדות.
- למרות ששומעים על מקרי מוות ופציעה בצבא, הרוב המכריע של החיילים בחזית, לא נפגע.
- שמרו על שגרה יומית. הרגלים מוכרים יכולים להיות מאוד מנחמים.
- זכור לעשות דברים קטנים וגדולים, שעושים לך טוב ומשמחים אותך: טיול, הליכה, סרט וכו'.
- הקדישו זמן לשיחה עם מישהו קרוב ולהקשבה אחד לשני.
- פחד, כעס ותחושת "קהות" הן תגובות נורמאליות ושכיחות בעת לחץ. חשוב בעת תיסכול, לא להפנות את הפחדים, הלחצים והמתח זה נגד זה. שיתוף מקל על מתח. בתקופה זו, כל רגש שחווים, הוא נורמאלי. גם לאחרים חוויות דומות לשלך.
- צמצם ככל האפשר את הצפייה בתוכניות מדיה חדשותיות. חשוב למזער את החשיפה לטלוויזיה, רדיו, רשתות חברתיות ואינטרנט העוסקים במלחמה. לעיתים קרובות, כדי לבנות "סיפור" משתמשים בתוכן ובתמונות קשות ההופכות את הקרביים ומגבירות את המתח והחרדה.
ביחס לילדים הדואגים, חרדים ופוחדים מפני המלחמה – חשוב לתת מקום לפחדים אלה. להרגיע ולומר שההורים, המורים, הצבא והמשטרה נמצאים כאן כדי להגן עליהם. כאשר הורה מגויס ולא נמצא, חשוב להנכיח אותו, גם אם איננו זמין.
ככל שהמטפל העיקרי הנותר בבית עם הילדים, יהיה יציב ואמפאתי כך הילדים ירגישו בטוחים יותר. עם זאת, נסיון "לעשות הכל" כאן ועכשיו, עשוי להוביל לתחושת תשישות פיזית ורגשית- כולל תחושת חוסר אונים וחוסר יכולת להתמודד, עייפות, ניתוק והתרחקות. חשוב לטפל בילדים, אך לא פחות חשוב להקדיש זמן לעצמנו, כולל מנוחה ופעילות מהנה כלשהי.
כאשר הלחץ הופך למכריע, חשוב לפנות לעזרה מקצועית. קשיים מתמשכים כמו תשישות, אדישות, דאגה, חוסר שינה, חלומות רעים, עצבנות או התפרצויות כעס וזעם – זקוקים לתשומת לב והתייחסות של איש מקצוע. כיום, יש לא מעט מרכזים ציבוריים בהם ניתן לקבל עזרה מקצועית והתייחסות ראשונית.