לפני זמן מה פגשתי אשה צעירה בשנות השלושים המאוחרות שלה, משכילה, יפה ועם כל "הנתונים הנחשבים". משהיא שאני מכירה מתוך מעגל משפחתי לא מאוד קרוב. שאלתי לשלומה והדבר הראשון שאמרה לי "אם את שואלת אם אני נשואה… לא אני עוד לא…". צחקתי ואמרתי שמעניין שזו הייתה התגובה הראשונה לנוכח שאלתי ביחס לשלומה.
המשיכה ואמרה: "לא מצאתי עד היום מישהו שבאמת ארצה להתחתן איתו, מישהו ראוי…".
ואני עניתי: "בכל הארץ הקטנה הזו לא נמצא אף אחד? (צחקתי)".
היא ענתה בבדיחות: "או שהם כבר נשואים או שהם הומואים או גם וגם…"
למרות זאת, חשבתי לעצמי, אדם אטרקטיבי ומוכשר כל כך שאומרת שרוצה מאוד קשר – לא מצאה זוגיות עד היום.
נראה כי ישנם אנשים שאין להם כל בעיה למצוא בן זוג ולהינשא, לעיתים אף יותר מפעם אחת. אני מכירה אנשים שנישאו לאותו בן זוג פעמיים ? משום שבכל פעם שהרגישו בדידות, הם זכרו רק את הטוב שהיה בנישואין ושכחו את אותם הדברים שהובילו לגרושין. הבדידות הייתה חלק מהצורך שהתעורר לבן הזוג המוכר והצפוי והן תגובה לתחושה של מחסור בבני זוג פוטנציאליים.
יש בנמצא לא מעט בני זוג פוטנציאליים. לרוב ישנן שלוש בהם ניתן לפגוש בני זוג: הקהילה בה אני חי. אבל גם שם יש קושי לפגוש מישהו שהוא שכן בבניין או בשכונה. בעיר גדולה אנשים יכולים להתגורר בשכנות משך שנים ארוכות, מבלי באמת להכיר אחד את השני. אולי יתרחש מפגש חטו, בחדר המדרגות, יברכו לשלום וזהו. אפשרות נוספת היא הכרות במקום העבודה ? גם שם מהר מאוד ממצים את הפוטנציאל או שהוא לא קיים בכלל. אחרי גיל מסויים, מרבית העמיתים בעבודה ממילא כבר נשואים. האפשרות השלישית ואולי החשובה ביותר היא לימודים משותפים, מכוני כושר או קבוצות ספורט, פעילות קבוצתית מאורגנת או קבוצת התייחסות ספציפית כמו פעילות דתית או התנדבותית.קרקע פוריה להיכרויות הוא המקום בו לאנשים יש עניין משותף והם חולקים עניין זה. לבסוף כמובן ישנן ההיכרויות באתרי אינטרנט.
למרות שיש לי הסתייגויות כאלה ואחרות בנושא ההיכרויות באינטרנט, זו עדיין הזירה הטובה ביותר לפגוש את מספר האנשים הרב ביותר. סביר להניח שככל שתפגוש יותר אנשים כך יגדל הסיכוי למצוא מישהו מתאים לקשר אמיתי, משמעותי וקבוע, זאת בתנאי שאתה מוכן בכנות ליצור קשר כזה.
אני מכירה לפחות שלושה אנשים שאמרו לי שהם מאוד מאוד רוצים למצוא בן זוג ולהתחתן ובכל זאת אף אחד מהם לא מצא מישהו כזה עד היום:
ע. סיימה בהצלחה רבה בית ספר לסיעוד. למרות גילה הצעיר היא הייתה מיואשת מהאפשרות לפגוש מישהו, שלא לדבר על להתחתן. חשבתי שיש לה את כל הנתונים הנכונים כדי ליצור קשר, אבל היא לא חשבה כך. אם הייתי אומרת לה משהו על הנתונים המרשימים שלה ליצירת קשר ? היא הייתה מבטלת אותם מייד וחווה אותי דומה להורה או לחבר קרוב. חשבתי שאני לא צריכה לומר לה דבר בנושא משום שהוא עלה עבר בעבר עם כל סביבתה הקרובה. בנסיון לקדם את נושא הזוגיות, ע. השתלבה כאחות במחלקה בה ישנם הרבה רופאים צעירים ועבדה לצידם. לא היה לי ספק שהיא תהיה מחוזרת ? אך לא כך היו פני הדברים. לקח לי זמן להבין כיצד קרה שע. לא הצליחה ליצור קשר. ע. הפכה עצמה "בלתי נראית". בדרך כלל אנשים העובדים אחד במחיצת השני נוצר קשר כלשהו, לחייך אחד לשני, לומר שלום וכדומה. אבל ע. לא הצליחה ליצור אפילו קשר עיין. בכל פעם שהתבוננו בה היא הסיטה את הראש. היא לא חשה כלפי האחרים דחיה או ריחוק, אלא סוג של "נטראליות". למרות שהסברתי שניטראליות משדרת ריחוק ? היא לא הצליחה לשנות זאת.
יום אחד סיפרה שאחד המתמחים שעובד איתה בדק אותה בשל כאב גרון או משהו דומה לזה. הוא מצא חן בעיניה והיא יודעת שהוא פנוי. אבל כל נסיון שלי להוביל אותה לכך שתציע לו לשתות איתה קפה יחד או דבר דומה, נתקל בסירוב. ע. סיפרה כי המקום היחידי בו היא מצליחה להרגיש משוחררת הוא הפאב או בר שיוצאת אליו לעיתים, לבד או עם חברה. שם היא שותה והאלכוהול עוזר לה להשתחרר. אבל הבעיה היא שאותם האנשים שפוגשת בבר הופכים להיות מפגש של לילה אחד ומתפוגגים.
מ. עובדת בתפקיד בכיר יחסית בחברת היי-טק. היא פנתה אליי לראשונה כשהבינה שלא עזבה את דירתה משך שבועיים שלמים של החופשה שלה. היא הרגישה בדכאון אבל לא ברמה שהצריכה טיפול תרופתי. סיפרה שלמעלה משנה לא היה לה קשר זוגי, הרגישה מבודדת. עם זאת, אמרה שמאוד רוצה להתחתן. אני מכירה סיפורים כאלה לרוב ומ. הייתה בולטת במיוחד בשל יופיה, השכלתה, מעמדה בעבודה וכדומה. כאשר הבעתי פליאה על כך שאיננה מוצאת אף אחד לצאת איתו, ענתה שפוגשת רק את האנשים שעובדת איתם וכל הגברים איתם עובדת ? נשואים. מסתבר שפרט לעבודה, מ. כמעט לא יוצאת מהבית ויש לה מעט מאוד אינטראקציות חברתיות. היא ביקשה לדעת מה דעתי על האפשרויות השונות להכיר אנשים, עודדתי אותה לפנות לכל הערוצים. אבל מ. דחתה בתוקף כל רעיון ופסלה כל נסיון לעזור לה. כאשר תמה החופשה ומ. חזרה לעבודה היא הפסיקה את הטיפול.
ג. גבר בשנות השלושים המאוחרות פנה אליי בשל הקושי ליצור קשר זוגי. סיפר שרוצה מאוד קשר, רוצה להינשא ולהקים משפחה ומזה שנים נוחל אכזבה. ניסה, בדרכים שונות להכיר בת זוג ראויה אך ללא הצלחה. לדבריו, לא הייתה לו בעיה להשיג דייטים, אבל מסיבה כל שהיא הקשר נמוג עוד בטרם התחיל. הדבר קרה שוב ושוב, הוא יצא לעשרות דייטים אבל הם תמיד הסתיימו אחרי שבוע, שבועיים, מקסימום חודש-חודשיים. באחת מהפגישות ג. אמר לי שהוא מרגיש שנישואין הם "ירידה ברמה" עבורו, אין לנישואין ייתרונות על מצבו הנוכחי. ציטוט: "אני חוזר הביתה מהעבודה בסביבות שבע-שמונה בערב, אם אתחתן אני אצטרך לדאוג לעוד מישהו, להיות נחמד אליו, לעזור בבית ולעשות סקס רק כשהיא תרצה ובנוסף היא תבזבז את הכסף שלי…". אין פלא שג. חסם כל אפשרות לנישואין, הוא תמיד מצא תירוץ כלשהו להפסיק את הקשר, בעיקר עם נשים שהיו פוטנציאל לקשר רציני ומחייב. למרות שבאופן גלוי ג. הצהיר על רצונו בקשר וחלום נישואין, מתחת לפני השטח הדברים היו שונים.
תאור מקרים אלו בא להמחיש מספר סיבות בגללן אנשים מתקשים למצוא בן זוג מתאים ואין כל קשר לאיך האדם נראה, כמה הוא אינטלגנטי ומוכשר:
- • כדי לפגוש מישהו, צריך ללכת לאותם המקומות בהם מפגש כזה אפשרי. יותר מכך, חשוב להיות פתוח לרצון לפגוש מישהו, זו לא בושה ואין זה אומר שאתה מיואש. אלא להיפך זה נורמלי לרצות ליצור קשר וכל האמצעים כשרים לכך, גם האחרים מרגישים כמוך. אנשים שאינם מזמנים מפגשים כאלה, כנראה אינם מעוניינים ומתקשים ליצור קשר. אין זה אפשרי לשבת על הגדר ולחכות שמשהו נפלא יקרא לך, זו יכולה להיות סצינה יפה מסרט, אבל פחות במציאות. כמו בכל פעולה אנושית, סביר להניח כי קשר זוגי יווצר כאשר האדם הופך להיות אקטיבי ויוזם. אם רוצים להכיר מישהו, צריך להיות מוכן להשקיע ביצירת סיטואציה כזו.
- • ישנם אלה שכאשר הם נדרשים ליזום, הם נמנעים וטוענים שהדבר אינו מתאים להם. למעשה מדובר בסוג של חרדה ופחד מפני התנסויות חדשות. אך התנסויות המתאגרות את האוטומט שלנו, כמו חרדה לדוגמא, לאורך זמן יוצרות מציאות חדשה בפעילות המוח אשר מצמצמת את החרדה וכך לומדים לנוע קדימה תוך כדי צמצום החשיבה השלילית ומפנים מקום לחשיבה חיובית יותר.
- • יש אלה החושבים שנישואין הם סוג של אילוץ שבו יהיו כפופים לדרישות ולגחמות של בן הזוג. שהחופש יילקח מהם, יצטרכו לתת דין וחשבון, החלטותיהם יעשו מתוך התחשבות בדעתו של בן הזוג וכו'.
כאשר אדם מקשר נישואין לחוויה לא נעימה, המזכירה לו לעיתים את הזוגיות הכושלת של הוריו, סביר להניח שיהיה זה כמעט בלתי אפשרי עבורו למצוא בן זוג ראוי שאפשר יהיה לסמוך עליו שיענה לכל הצרכים שלו.
לסכום, ישנם אנשים שיתקשו למצוא קשר זוגי משום שהם מוצאים שתהליך החיפוש אחרי קשר כזה גורם לאי נוח עד כדי השפלה. ישנם אחרים שאינם רוצים קשר זוגי משמעותי ומחייב הם בעיקר עסוקים במראית עיין כאילו מחפשים קשר אבל לא ממש מאמינים בקשר כזה.
קשר זוגי מחייב וויתור על דברים מסויימים, משום שהם חשובים לבן הזוג ובן הזוג חשוב לנו. לצד הבנה שיש צורך בחשיבה גמישה והתאמתה לזוגיות שבה לא כל מה שאתה צריך רוצה יתקיים בזוגיות, שלא תמיד בן הזוג שלך הוא התאום שלך שרוצה את אותם הדברים שאתה רוצה ובזמן שאתה רוצה וכדומה – אלה תבנות חשובות בדרך ליצירת קשר .
אין ספק שלא כולם צריכים להינשא, אבל מאות מחקרים מדעיים מוכיחים שאנשים החיים בזוגיות מצבם הבריאותי, החברתי והכלכלי טוב יותר והם מאושרים יותר. הסיבות לקושי ביצירת קשר שתוארו לעיל מצביעות כל כך שהם תולדה של היסטוריית חיים, רעיונות ותפיסות אשר אנשים פיתחו על עצמם ועל העולם.
לעיתים קרובות, בטיפול ניתן לבדוק ולבחון תפיסות מוטעות, ואף לגרום לשינוי רגשי ומעשי. נראה כי לא תמיד צריך לשנות הרבה כדי לשנות את החיים. במטרה להביא לשינוי כל שהוא, יש צורך להתנסות בזהירות מתוך הקשבה ליכולת ולמוכנות. בדרך זו, אדם ילמד להתנסות ולא להימנע, לוותר על חלק מהפחד והחשש של מה חושבים עליי, לצד מתן סיכוי אמיתי לקשר ? יווצרו שפע של הזדמנויות למצוא משהו לחלוק עימו את חייו.