FOMO הוא קיצור ל- -Fear Of Missing Out או בעברית: הפחד להחמיץ אירועים, חוויות והזדמנויות.זו היא הגרסה העכשווית לביטוי הישן "הדשא של השכן ירוק יותר" –סוג של קנאה. כיום, גם המדיה החברתית, הטלפונים הסלולאריים, העדכונים השוטפים והמציפים, גורמים בקלות לאנשים מסוימים להרגיש שבכל רגע נתון שהם מחמיצים אירוע מעניין או מוצלח יותר מאשר האירוע בו הם נמצאים כרגע, המקום בו החיים שלהם נמצאים. אנשים רבים חשים שישנם אנשים אחרים חיים את החיים אותם הם אמורים לחיות רק אם…
כולנו חיים בתוך סביבה ומדיה חברתית הגורמת לנו מידי פעם להרגיש שאצל אחרים החיים מעניינים יותר עם התרחשויות ואירועים משמעותיים הכוללים חופשות מרתקות, ארוחות רומנטיות, מפגש עם חברים "מגניבים" וכו'. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בפגישות חברתיות או עיסקיות מישהו יושב עמך ומקבל כל הזמן הודעות טקסט אשר נראות משמחות ומעלות חיוך.
קוראים לזה "אשליית הפייסבוק": ברור לכולנו שהמדיות החברתיות אינן משקפות נכונה את חייהם של אחרים, זו יותר אשליה של חיים מושלמים. הדבר המעורר אצל אנשים מסויימים סערת רגשות ותחושת קורבנות – "להם יש הכל בעוד לי אין כלום…". המדיות החברתיות הן חד מימדיות בעוד החיים הם רב מימדיים ומורכבים מרבדים שונים ומגוונים. הפחד מהחמצה הינה תופעה שתמיד הייתה קיימת, אבל ככל שהשימוש בטכנולוגיות החדשות גבר, תופעה זו התעצמה ויש לה השפעה על תחושת סיפוק, אושר, שמחת חיים, המצב הפיזי והנפשי.
FOMO הוא הפחד מהחמצה של אירוע מתגמל שאחרים לקחו בו חלק ושממנו אתה נעדר. ישנם ביטויים שונים ל- FOMO. בבסיס ישנו פחד קמאי להחמיץ דבר מה. הדבר כולל החלטות שהאדם עושה, דרכים שהוא בוחר. יש לזכור תמיד שבעת שאנו בוחרים דרך אחת, מטבע הדברים אנו מוותרים על האחרת. פחד מפני החמצה גורם לאדם להתבונן בעיקר החוצה במקום פנימה. כאשר אדם מתבונן באחר וחושב או מרגיש שהוא טוב ממנו, הדבר גורם לו למעשה, להחמיץ את עצמו, את יתרונותיו ואת חוזקותיו. יתרה מכך, הפחד מהחמצה מונע קשר קרוב ומשמעותי עם אחרים.
בשל הפחד לפספס או להחמיץ האדם כל הזמן רוצה להיות בו זמנית במספר מקומות: חוויות, מקומות ואנשים.התחושה היא שבכל רגע נתון מתרחש במקום אחר אירוע מעניין יותר והוא איננו שם. לכן, לא נוצרת האפשרות להיות ממוקד במקום אחד, אלא בתחושת החמצה מתמדת והרצון להיות "שם" ולא "כאן". זאת כאשר למעשה, האדם איננו נמצא באף אחד מהמקומות.
ייתרה מכך, הפחד מהחמצה גורם לאדם להיות כל הזמן מחובר למדיה גם כאשר הוא מותש. הוא לא מקשיב לנעשה סביבו אלא ממוקד בדבר האחר המתרחש הרחק ממנו. הפחד מהחמצה גורם לבדיקה מתמדת של המחשב, הטלפון, הטבלט וכדומה, שמא החמיץ חלילה משהו. בהתנהגות זו ישנם מרכיבים כפייתיים המתרחשים בכל עת וזמן: בארוחה, עם המשפחה, הילדים, בפגישה רומנטית ו/או עסקית – אין ספק כי מדובר בסוג של התמכרות.
אנשים הסובלים מ-FOMO אינם יכולים לשאת מצבי חוסר וודאות. מצבים אלה גורמים להם חרדה, מתח וערעור הבטחון העצמי ביחס ליכולתם לקבל החלטות גדולות כקטנות. הכוללות: מה או היכן אוכל צהריים ועד שאלות אודות קריירה או סגנון חיים. סוג זה של חרדת FOMO מביא לשאלות חוזרות של "אילו רק…" ו-"מה אם…" הייתי עושה כך במקום אחרת…
במחקרים שנעשו ב-2013 נמצא באופן לא מפתיע שאצל אנשים הסובלים מרמה גבוה של FOMO ישנו דיווח על רמות נמוכות של סיפוק כללי מחייהם, בעיקר משום שהם חשים שהאחרים טובים מהם. למעשה מדובר בסוג של קנאה (ENVY) בשילוב עם תחושת חוסר בטחון, נחיתות וכעס. זאת עיקר בשל התחושה ש"המסיבה" מתרחשת במקום אחר ובלעדיהם משום שהם לא ידעו, מישהו הסתיר מהם וכו'.
במחקר נבדק מי המועמדים להתפתחות FOMO ועל איזו קרקע רגשית היא צומחת? נמצא שאנשים אשר צרכיהם הראשוניים סופקו, ירגישו מטבע הדברים, בטוחים בעצמם, מוכשרים, עם יכולות טובות לקשר ולקבלת החלטות. לעומתם אנשים אשר צרכיהם הרגשיים הראשוניים לא סופקו כראוי הינם מועמדים אפשריים יותר ללקות בפחד מפני החמצה. אנשים אלה חווים חוסר בטחון עצמי, חשים שאחרים חווים הרבה יותר חוויות מרתקות, מעניינות, מאתגרות ומשמעותיות. התחושה השולטת בהם שהם מחמיצים כל הזמן והדברים הטובים מתרחשים אצל אחרים.
כאן המקום לתהות מה המחיר של חרדה מפני החמצה, מלבד חווית חרדה, ריחוק, כעס, קנאה וחוסר בטחון? ובכן, בנוסף לכך שהאדם משווה עצמו באופן כפייתי לאחר, הוא מתקשה להיות בהווה ובודק בכל זמן ומקום איך החיים של אחרים נראים. הנאתו מ"כאן ועכשיו" נגרעת או לא קיימת כלל. כתוצאה מכך הוא מוסח ומחמיץ את חייו שלו.
אחרי שהבנו את מהות הפחד מפני החמצה FOMO)) נשאלת השאלה, ובכן מה עושים? מספר רעיונות ששווה לנסות:
- • לדעת לסנן ולמיין את מה שמעלים אנשים לרשתות החברתיות. יש לזכור שאנשים נוטים להעלות את התמונות הכי "מדליקות" שלהם, את ההיבטים הכי חיוביים של החיים, את ילדיהם במצבים מחמיאים, מסעדות והמאכלים אקזוטיים שהם היו או אכלו, מקומות המופלאים בהם ביקרו וכו'. אנשים אינם נוטים להעלות תמונות מחיי היומיום כאשר הם שחוקים, עייפים, מתוסכלים וכדומה. הם אינם מעלים את חשבון הבנק עם המינוס, את התסכול ממקום העבודה ואת היחסים המורכבים בבית, במשפחה ובעבודה.
- • עובדה שלא ניתנת לערעור היא שהחיים מזמנים עליות ומורדות. בדיוק כפי שיש בעבודה ימים מרתקים, כך יש ימים של שיגרה ותסכול. בפחד מפני החמצה (FOMO) אדם מרגיש שעליו לעשות משהו מדהים מרבית הזמן. רגעי "שיא" נקראים כך משום שהם חוויות נדירות וטובות בחיינו. אם היינו חיים כל הזמן בתחושת "שיא" הדבר היה הופך לשיגרה ו"השיא" לא היה יותר כזה.
- • חשוב להבין שאי אפשר לעשות הכל בבת אחת ולהיות בהמון מקומות בו זמנית. המחקר מצביע על כך שאנשים צעירים ובעיקר גברים צעירים, מתמודדים עם רמות גבוהות של פחד מפני החמצה. המחקר גם מצא שעם הגיל והנסיון מגיעה ההבנה כי בכל רגע נתון יש אין סוף אפשרויות. תמיד יש משהו שיותר כיף לעשות אותו או להיות בו. כעובדה, אנו יכולים להיות תמיד רק במקום אחד ולעשות דבר אחד בכל פעם. עליך להחליט אם אתה אוהב את מה שאתה כרגע (עושה או נמצא איתו) או ממשיך להתמודד עם הפחד מפני החמצה.
- • לעיתים הפחד מפני החמצה פוגע כלכלית באופן משמעותי, זאת משום שהוא איננו מוגבל רק לרשתות החברתיות. כל ה"המבצעים" למיניהם בנויים על הפחד מפני החמצה. פרסומות למיניהן קולעות בדיוק לאנשים עם פחד מפני החמצה ומתמרנות אותם לטובתן על ידי הבטחה ל"גישה בלעדית" לקהל ייחודי, או מודעות המבטיחות שמדובר בהזדמנות נדירה שלא כדאי להחמיצה ועלייך להחליט ללא דיחוי, בטרם מישהו אחר מקדים אותך.
- • חשוב לקחת את המדיות החברתיות בערבון מוגבל. מדיה חברתית היא בעיקר דרך להישאר מחובר חברתית. אבל כאשר אנו "מחוברים" לאחרים במדיה ומתעלמים או נסוגים מהפעילות עם האנשים המציאותיים בחיינו, הדבר הופך להיות סוג של "רעש" והפרעה למהלך החיים התקין. המוח האנושי איננו מחווט לריבוי משימות אין סופיות. לכן, כאשר אנו קופצים אחורה וקדימה לעדכונים אין סופיים במדיה, אנו למעשה מחמיצים את החיים האמיתיים ולא שומרים על רצף המאפשר הקשבה וקשר משמעותי.