מחקרים רבים מצביעים על כך שהמריבות הכי נפוצות, אחרי כסף וסקס, הן על עבודות הבית. כנראה שלבני הזוג עמדות וגישות שונות ביחס לשאלה מה זה בדיוק עבודות בית, מה צריך לעשות, איך צריך, מתי ומי צריך לעשותם.
נכון, מאוד מעצבן כאשר חוזרים מיום עבודה הביתה ומוצאים, לדוגמה, כיור מלא על גדותיו בכלים מלוכלכים, אחרי שהשארתם אחריכם כיור נקי. איך אתם מגיבים? האם התגובה המיידית הינה כעס והזעם מבעבע בך וכל הרגשות מציפים, כולל הפגיעות שלך, תחושת זלזול וחוסר ערך כלפייך? או שאתה מתייחס לכך בסוג של משהו שקורה, מתארגן ומדיח את הכלים, ו/או מגייס את בן הזוג לשיתוף פעולה?
זוגיות מביאה איתה הרבה דברים טובים, הכוללים קשר, שייכות, דאגה ואהבה. מאידך, זוגיות עשויה להציף רגשות כמו: חרדה, פחד, כעס, טינה וכאב. רגשות, פגיעות ורגישויות עשויים לבוא לידי ביטוי במקומות לכאורה צפויים, במצבים לא מזיקים – בדברים "קטנים" ויומיומיים כמו שלט המונח שלא במקומו, איחור לפגישה שקבעתם לצאת, תיק שנזרק בכניסה לבית או כלים מלוכלכים בכיור. אלה עשויים להצית ולהציף רגשות קשים. פעולות הנראות כחסרות משמעות הן טריגרים ומפעילים , תת-קרקעיים, ההופכים למקור לכאב, לזעם ולקושי בקשר.
מה הם הרגשות העמוקים הניצבים מתחת לפני השטח? תלוי. הטריגרים הם מקומות אישיים לחלוטין המפעילים תגובה רגשית במערכות יחסים, מציתים קונפליקטים הנוגעים בערך עצמי, מחויבות, אורח חיים, דילמות וחילוקי דעות בנוגע לנושאים משפחתיים, חוסר אמון, אכזבה, בעיות באינטימיות או כל בעיה אחרת אשר זוגות חווים. הכיור עם הכלים הוא רק משל ל"דבר קטן" המעורר רגשות קשים ועמוקים הנמצאים ומבעבעים מתחת לפני השטח.
הסיבות העמוקות יותר לקונפליקטים נובעות לרוב מחוויות מוקדמות. ילדים שהוריהם נענו לצרכיהם הפיזיים והרגשיים באופן המעניק בטחון, יציבות, מטפח, מעורר אמון, ומעניק אהבה – נוטים לגדול ולהיות מבוגרים אשר יכולים לשחזר תכונות אלו במערכות היחסים בבגרות, ולאורך החיים. בעוד ילדים אשר חווה הורים שקשה היה לסמוך עליהם, שצרכיהם הרגשיים קדמו לצרכי הילד, כאלה שהיו מרוכזים בעצמם ובקשייהם אשר מתקשים לראות הילד ואת צרכיו הרגשיים והפיזיים, להעניק הורות מיטיבה ומטפחת, יציבה ובטוחה – העדר יציבות רגשית עשויה לבוא לידי ביטוי בנטייה לחוות רגשות קשים ומכאיבים תוך קושי לווסת את עצמם לאחר חוויה רגשית מאתגרת קלה או קשה.
מכיור כלים מלוכלכים גלשנו לשיחת עומק העוסקת ניתוח חוויות ילדות מוקדמות והשפעתן עלינו. אבל, חשוב להבין שאנחנו מי שאנחנו גם כתוצאה מחוויות אלה. בנוסף להעברה בין-דורית של תגובות והתנהגויות. יש לזכור כי חוויות מעצבות ומשמעותיות מהעבר מנהלות אותנו בהווה, ברמה היומיומית. אנחנו מנסים לנווט את הסירה לאורך נהר היחסים ובכל פעם נתקלים בקצה הקרחון. ממשיכים להתלונן עליו, מנסים להתרחק ממנו ולהמציא אסטרטגיות יעילות כדי להימנע מהקרחון. כאשר במציאות שאר הקרחון נמצא מתחת לפני המים, שם נמצא הקונפליקט ואולי גם הפתרון.
הבשורה הטובה – זו איננה גזירת גורל. בעבודה מודעת לשנות ולשפר תפיסות מוקדמות. לא מדובר בשינוי "אופי" אלא במודעות מה מפעיל ומה המקורות לפרשנות ולתגובה לא תמיד ניתן להכחיד את תגובתיות יתר, אבל אפשר ללמוד להתבונן על עצמך מפרספקטיבה פחות קורבנית וטעונה רגשית. העלאה למודעות ממרתפי הלא מודע או הקרוב למודע מסייע להנגיש רגישות זו, להתייחס, לטפל ולגעת בהם, בתוך במרחב טיפולי בטוח אשר רואה אותך ואת החסך הראשוני המפעיל.
מודעות והבנה למקומות אותם אנחנו נושאים בתוכנו, עשויים להתחבר למימד של הבנה פנימית. השיח הפנימי והחיצוני עשויים להשתנות, עבורך בעיקר. שינוי מתרחש כאשר אתה מבין מה הטריגרים המפעילים אותך לתגובה אוטומטית, מבלי לבטל או למחוק חוויות עבר.
שיחה על הכלים בכיור, יכול להיות אמצעי לדיבור על הרגישות והפגיעות. אחרת הוא "פלסטר" הנראה כאילו עשית משהו כדי לרפא שריטה קלה ולא פצע עמוק יותר. הבנה והשינוי המשמעותי יתרחש כאשר המודעות למקומות המפעילים תגדל.
לרוב, איננו יכולים לשנות את הפגיעות שלנו, אבל יש לנו אפשרות לשנות את התגובה האוטומטית, לבדוק את העמדות והתגובות ולשנות אותן עבודה קשה ואפשרית. בהצלחה.