אחת התכונות האנושיות היא להשוות עצמנו לאחרים, החל בתכונות גנטיות כמו: גובה, משקל, שיער, וכדומה. וכלה בהשוואות לתכונות וכישורים שיש לאחרים: היכולת להיות חברותי יותר, היכולת לנהל מערכת יחסים טובה, היכולת ללמוד, למצוא עבודה וקריירה מתגמלים ועוד. השוואה זו עשויה להניע לשינוי חיובי ולעתים ההפך: לחשיבה שלילית, הרסנית ומייאשת. כשהתחושה שאין סיכוי להגיע להישגיהם של אחרים.
אנו יכולים להיות כמעט כל דבר, אבל לא יכולים להיות כל דבר. כאשר אנו משווים עצמנו לאחרים, אנו משווים בעיקר לתכונות המוצלחות של האחר ביחס לתכונות ה"ממוצעות" שלנו. הנטיה היא להעצים את תכונותיו וכישוריו של האחר ולהמעיט בערכנו. פרשנות שלילית לרוב אוטומטית, בעוד פרשנות חיובית מגיעה עם מודעות ותחושת ערך. חשוב לזכור שאנו שונים זה מזה בכל המישורים כמעט: גנטית, סביבתית, התנאים בהם גדלנו, פטנציאל וכו'. באופן טבעי אנו רוצים להיות טובים יותר מאלה שאנו משווים עצמנו אליהם. וכנראה שאיננו מצליחים בכך, אנו הופכים הידיעה, לעתים, לחסרי מוטיבציה ומוותרים לעצמנו בקלות.
כשאנו משווים עצמנו לסובבים אותנו על בסיס מה שרואים ברגע נתון, לרוב הערכתנו תהיה שגויה. זאת משום שאיננו לוקחים בחשבון משתנים נוספים. העובדה שמישהו מעלה תוכן משים או שולח תמונה נפלאה, איננה מצביעה על כך שחייו נהדרים. השאלה העולה "האם אני טוב כמו…?" אנו הופכים להיות שופטים והמוציאים לפועל של פסק הדין שלנו. בבחירה להתייחס לתכונות מסוימות אצל האחר, אנו נותנים משקל רק למה שנראה באותו הרגע, מבלי לשאול שאלות נוספות כגון: האם בכל תחומי החיים האחר טוב ממני? האם יש לי תכונות הראויות לקנאה מצד האחרים? האם תמיד וכל הזמן חייו של האחר נראים כפי שמציג עצמו? השוואה לאחרים הינו מתכון לתסכול, אלא אם כן אתה מרגיש "מלך העולם" הנמצא על גג העולם. בואו נהיה כנים, יש סביבנו מעט מאוד אנשים מושלמים. רוב האנשים, במידה כזו או אחרת ובתקופות שונות, אינם מרוצים ושמחים בחלקם.
המקום היחידי שאנו טובים יותר מאחרים, הוא להיות אנחנו. זה המשחק היחידי שבו יכולים לנצח. בהלך רוח כזה, הדברים מתחילים להראות טוב יותר. אנו פחות ממוקדים באחרים ובהשוואות. המיקוד והאנרגיה מושקעים בנו ובמה אנו מסוגלים וכיצד משפרים את הטעון שיפור… במידה ומזהים צורך כזה. השקעת מאמץ ואנרגיה ב"מערכת הפעלה" אישית בה אנו משקיעים יותר בעצמנו ופחות בהשוואה לאחרים, עשויה להניב פירות מתגמלים. חשוב להשתמש במצפן האישי-ערכי כדי לנווט עצמנו להיות האדם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות. כאשר מצליחים לא להשוות עצמנו לאחרים, אלא לעצמנו, עשויה להיות תחושת רווחה ושחרור מכבלי השוואות שווא תוך התמקדות ברגע הנוכחי.
באמירה כוללנית, ניתן לומר שלא תמיד נעמוד בציפיותיהם של אחרים, תמיד יהיה מישהו שתאכזב אותו. אנו מתבוננים באחרים ואחרים מתבוננים בנו באמצעות עדשה מעוותת המעוצבת על ידי חוויות, זכרונות, מאווים וציפיות. חשוב מכל, מה אתה חושב על עצמך? כיצד אתה נוהג? מה הערכים והסטנדרטים שלך? ובעיקר, מה אתה רוצה ויכול לשנות היום?
אי אפשר ואין צורך להתעלם מדעותיהם של אחרים – אתה עשוי ללמוד מהם, להפיק לקחים, להשתפר אם וכאשר צריך. מאידך, זכור להשוות עצמך לעצמך, פחות אתה ביחס לאחרים. השוואה זו אף פעם לא פועל לטובתך. קל להיות צופה בלוח המשק של אחרים, זו הסיבה שאנשים עושים זאת. עדיף לשחק את המשחק של עצמך עם תוצאות שישביע את רצונך בהתאם ליכולתך ברגע נתון.
שינוי משמעותו להחליף מוקד ההתבוננות מהחוצה לפנימה, לתוכנו. כאשר אנו מודדים את הישגנו בהשוואה להישגיהם או כישלונותיהם של אחרים – המלחמה נועדה לכשלון. תמיד נמצא מישהו שהוא טוב, מוצלח, מצליח, יפה וחכם יותר. להשוות עצמנו לאחרים, הוא סוג של חבלה עצמית. איננו יכולים להיות נהדרים כל הזמן ובכל תחום. אבל אנחנו יכולים להיות אנחנו עצמנו בגרסה הטובה ביותר שאנו יכולים להפיק מעצמנו.