דעה רווחת שתקשורת לקויה הינה הסיבה העיקרית לכך שמערכות יחסים מגיעות לסופן. במקרים רבים הסיבה המרכזית לאובדן הקשר מתרחש כאשר מתייגים את בן הזוג במושגים שליליים ומזלזלים, בינך לבין עצמך ו/או באמירה ישירה. מהלך זה הוא חלק ממחשבות מרעילות הגורמות לשחיקה באינטימיות, אובדן אמון, ריחוק, ניתוק, חוסר יכולת לקיים קשר ותקשורת ראויים. בתיוג בן הזוג, ישנה סכנה שכל מה שהוא יעשה יתפרש ויתקבל באופן שלילי.
לא תמיד אנו מצליחים לשלוט במחשבה, ברגש ובתגובה. לרוב, מדובר בחשיבה והתנהגות אוטומטית, בין אם אנו מודעים לה או לא. המשותף למצבים אלה: ברגע שנוצר קונפליקט ישנה הצפה רגשית של כל אותן מחשבות שליליות ומרעילות.
לעיתים קרובות ישנו גרעין של אמת בבסיס מחשבות אלה. אך הגזמה בפרשנויות שליליות ועיוות מציאות לתוך מקום פוגעני כלפי עצמך או כלפי האחר, עלולים לפגוע אנושות ביחסים, גם כאשר ישנה אהבה. המפתח להתגברות על מחשבות רעילות הינו איזון בין המחשבות מודעות אליהן, יכולת לראות גם תכונות והתנהגויות חיוביות של בן הזוג, פרשנויות רחבות וגם מיטיבות למצבים שונים, עד אשר לא הוכח אחרת. חשוב להיות ב"מגע" עם המחשבות כדי לבדוק אותן קרוב ככל האפשר למציאות.
בעת מריבה, תסכול, כאב וכעס אנו נוטים לחשיבה דיכוטומית של שחור/לבן בה רואים בעיקר את הקושי, המגרעות של בן הזוג, חוסר תקווה לשינוי ושיפור. היכולת לראות תמונה מורכבת יותר, בה קיים ה"יש" וה"אין" – מאפשרת למצוא דרכים יצירתיות לשימור האינטימיות, התקשורת, העמקת האמון וקיום מערכת יחסים טובה לאורך שנים.
אנשים אינם נכנסים למערכת יחסים משמעותית ומחייבת כדי לסבול מגסות רוח, בוטות, התעללות פיזית, רגשית, כלכלית או אחרת. אין במאמר זה ניסיון או כוונה לרמוז שיש להתעלם מהתנהגויות אלה. לעיתים ישנן התנהגויות פאסיביות, שהן קו תפר מבלבל: ריחוק, התעלמות, העדר אינטימיות, הימנעות מקרבה פיזית ורגשית, היעדרות תכופה מהבית ועוד. במצבים בהם הקשר הזוגי מאופיין בעיקר בכעס, כאב, עלבון ותסכול אין ספק שיש צורך ואף הכרח בשינויים משמעותיים. הבור אשר נפער בין בני הזוג מצריך, התערבות טיפולית וצעדים משמעותיים אחרים.
בן זוג המתקשה או מסרב לשתף פעולה בטיפול, מעורר שאלה ביחס ליכולותיו, מודעותו והבנתו את המצב והצורך בשינוי. עצם העלאת הנושא עשוי לעורר חרדה וחוסר אמון בהצלחת התהליך. לכן, ישנם אנשים המעדיפים להישאר ב"איזור הנוחות", גם אם לא ממש נח להם שם. המחשבה וההכרה שבן הזוג לא ישתנה הוא נושא הטומן בחובו התמודדות עם השאלה: האם אפשר להמשיך לחיות עם המציאות הקיימת והלא משתנה. חוסר שיתוף פעולה מצד בן זוג, מביא פעמים רבות את בן הזוג האחר, לטיפול לבד, תוך תקווה שהדברים ישפיעו על בן הזוג ועל הזוגיות ובשלב כלשהו יצטרף.
חשוב לנסות ולהציל את מערכת היחסים, אבל לא בכל מחיר. לעיתים אנשים נמצאים בסוג של מלכוד: מצד אחד הנישואין אינם מספיק רעים כדי להתגרש ומצד שני, הם אינם טובים מספיק כדי להישאר. כך מהלך חיים שלם מתקיים במקום לכאורה נוחות, כאשר שיקולים רגשיים ופונקציונליים מכתיבים את המציאות. ישנה חשיבות רבה לשיקולים אלה, בעיקר כאשר עושים בחירה מודעת הקשורה למציאות החיים ולצורך הישרדותי – רגשי ומעשי.
הקושי נוצר כאשר ה"הסתפקות במועט", לא רק שאיננה מספקת רצונות וצרכים הלגיטימיים, אלא איננה עונה על הצרכים הבסיסיים של תחושת רווחה נפשית. מצבים אלה עלולים להביא לקונפליקטים, לחצים, העדר אהבה, אמפטיה וחיבה, לא דווקא כתוצאה ממריבות קשות אלא מתחושת ייאוש, אדישות וחוסר תכלית.
לסיום, לחשיבה רעילה השפעה קריטית על מערכת היחסים. המחשבות משפיעות על הרגשות וההרגשה. חשוב לזכור ולהבין שלמחשבות שאנו חושבים והדברים שאנו אומרים לעצמנו, לא "סתם" עוברים דרכנו. הם שוהים מספיק זמן כדי להשפיע ולקלקל. תיוג האחר ומחשבות שליליות אינן משקפות בהכרח תמונה אמיתית, אלא מתבססות על מציאות ועל חשיבה ופרשנות שלילית חוזרת.
לכן, בטרם נעשית החלטה כלשהיא, חשוב לברר עם עצמך או עם בן הזוג את הדברים. אני מאמינה שכאשר ישנו לב החפץ בשינוי, הדברים יכולים להתרחש.