הסיבות המרכזיות בגללן זוגיות נפגעת הן: מין, כסף וילדים (וההשלכות של סוגיות אלה). מאבקי כוחות בין בני זוג מתרכזים בעיקר סביב נושאים אלה. לעיתים מדובר במאבקים קשים, עד חורמה ברמה הרגשית, המילולית ולעיתים אף פיזית. חלק בלתי נפרד מסוגיות אלה הינה תקשורת קלוקלת וקשה בנושא.
נשאלת השאלה מדוע דווקא נושאים אלה גורמים לקשיים בזוגיות? יש לכך מספר סיבות: מדובר בנושאים שקל להתווכח עליהם, בעיקר משום שמאחורי כל אחד מנושאים אלה, עומדת אמונה, פילוסופיית חיים, תפיסות תרבותיות ומגדריות, בטחון וערך עצמי, הרגלים ודפוסים מוטמעים וכו'.
חלק בלתי נפרד מהאדם הוא הרקע והדפוסים עימם גדל, המנהגים בבית ההורים, הלקחים והמסקנות שלמד והפיק משך השנים ובהתאם לכך התגבשה האישיות הבוגרת. לדוגמא: בן זוג אשר גדל בבית שבו החסכנות וחסכון היא דרך חיים, כילד לא הרגיש מקופח או חסר, תהיה לו נטיה טבעית להעתיק דפוס זה. הוא ירצה שגם בזוגיות שיצר התקיימות אותם הרגלים, כשהוא איננו לוקח בחשבון את רצונו וצרכיו של בן הזוג האחר שגדל בנסיבות דומות או שונות אבל מסקנותיו ביחס להתנהלות הכלכלית שונה. דוגמא נוספת הינה כאשר ילד גדל במשפחה בה היחסים פתוחים "זורמים" מאפשרים הרבה חופש, ונישא לבן זוג שאיננו מאמין בחופש אלא בכללים קפדניים, שליטה ופיקוח. אלה מצבים טבעיים מעוררי מחלוקות אצל זוגות רבים, אשר בעקבותיהם מתעורר מאבק מי "קובע" את הכללים בבית. על פי איזו מסורת נוהגים.
מרבית הבחירות הזוגיות הן לא מודעות, האדם בוחר בן זוג אשר ישלים אותו או שיהיה שונה ממנו – מכאן הסוגיות המרכזיות הופכות לעיתים קרובות כמחלוקות בזוגיות. הדפוסים איתם אנשים מגיעים לזוגיות, הופכים כאמור לחלק בלתי נפרד מהאישיות הבסיסית. בן הזוג המתנהג בקלות ובקלילות עשוי להכניס את בן זוגו לאי שקט בשל משהו שנראה כמו בזבוז לא מבוקר של כספים או משאבים, חוסר אחריות, מציאת פתרונות קלים וכו'. או במקרה של ילדים, אי שקט הנובע מתוך תחושה שבן הזוג מאפשר לילדים חופש לכאורה בלתי מוגבל ועלול לגרום נזק בהווה ובעתיד, סיכון שלומם הפיזי והנפשי, חוסר חינוך ועוד. אלה מצבים אשר מעוררים חרדה בתוך זוגיות וחרדה כאמור הופכת למתח, כעס, זעם, ריחוק וקושי בתקשורת. מהר מאוד הם בני הזוג מאבדים קשר ותיקשורת בונה ומתמודדים עם מחלוקות שלא תמיד נראות כניתנות לגישור.
סוגיה מרכזית מאוד היא סוגיית יחסי המין, אינטימיות זוגית. מחלוקת בסוגיות מין יכולות להיות מתורגמות למי יוזם, מכתיב ומוביל את יחסי המין, מתי וכיצד. בסוגיות כלכליות המחלוקות הן סביב השאלה מי מנהל את התקציב, האם יש מישהו ששולט בתקציב וגורם לשותפו להרגיש תלוי כלכלית, להימצא בביקורת ביחס להוצאות, בקשת רשות ודווח ביחס להוצאות יומיומיות, סדר עדיפויות וכו'. בסוגיית הילדים המחלוקת תהיה מי מנהל את נושא הילדים, מי אומר את "המילה האחרונה" ומי קובע בנושאים כמו שעת שינה, שעורי בית, התהגות והתייחסות לדברים.
הסיבה שסוגיות אלה עלולות להפוך לשאלת "כח" היא לא תמיד משום שלבני הזוג פילוסופיות חיים שונות ורעיונות מבוססים. אלא, משום שבסוגיות אלה ישם מרכיבים של "מאבקי כוחות" היוצרים מתח מובנה בשאלה "מי ינצח ומי המחליט כיצד תתנהל מערכת היחסים?".
במקום לדון על מהות היחסים, המריבות מתנהלות באמצעות נושאים מעשיים שלכאורה ניתנים להוכחה. במצבים אלה ההתנצחות היא מאוד קונקרטית, כשכל אחד מהצדדים מביא הוכחות לטעוניו מבלי להיכנס לצד הרגשי של כל אחד לנוכח התמודדות עם מצבים אלה.
כתוצאה מתוכן רגשי מאיים, מתסכל או בלתי נסבל נוצרת תחושת חוסר איזון בכוחות המוביל בקלות רבה לזעם, טינה, הסתגרות והחצנה קשה (Acting out) של ביטויי כעס.
נושא המין היא סוגיה כאובה בפני עצמה הנושאת בתוכה כח רב אחד כנגד האחר. סוגיה מתסכלת זו עלולה להוביל לקשרים מחוץ לזוגיות, להענשה ומניעת מין כדרך לשלוט במצבים מתסכלים וכואבים, דרך להתעלם אחד מהשני ולתחושת אי קיימות. יחסי מין הם מקור לחום, קירבה, אינטימיות פיזית ורגשית ושחרור. שימוש במניעת מין כחלק ממאבק זוגי גורם באופן ברור להחרפת המאבק וכאב בלתי נסבל.
בדומה לכך, קונפליקטים בנושאים כלכליים עלולים להוביל לקניות ללא שיפוט הביקורת, תוצאה של תסכול והתרסה מול בן הזוג.
בנושא הילדים הילדים המאבק יכול להביא להחלטות מקוטבות, בהם הורה אחד מאפשר כמעט הכל, הוא "ההורה הנחמד", בעוד ההורה האחר הופך להיות קפדן ונוקשה, המפתח קונפליקט לא רק בין בני הזוג אלא ובעיקר אצל הילד עצמו. כל התנהגות הבאה בהפוך על ההתנהגות ההורה האחר, גורמת לילדים לבלבול ולנסיון "לתמרן" את המערכת לטובתם. מתוך בלבול ובנסיון להפיק ולמקסם את הקונפליקט, הילדים יפנו לכל הורה בבקשה אחרת, יגבירו את הקונפליקט בין ההורים ובסופו של דבר, הילדים ייבהלו מהכוח שיש בידם לגרום להורים למריבות ולהתרחקות.
מצב דברים זה (כשהפערים קיצוניים) אינו תורם ומחבל בזוגיות, אך לדאבון הלב הדברים מתרחשים באופן שיגרתי. נשאלת השאלה מה עושים?
ראשית, מבינים ומודעים לכוח, לנזק, להשלכה ולהשפעה השלילית שיש לשלושת גורמים אלו בזוגיות ובמצבם הרגשי של כל אחד מבני הזוג. מודעות היא למעשה מניעה.
שוחחו על האמונות והרגשות באופן שפוי ולא מתלהם, עוד בטרם הדברים עוברים להקצנה. חשוב לוודא שבני הזוג משוחחים על ההבדלים ביניהם, על מקורותיהם ועל המקומות בהם ניתן ליישר קו ולמצוא את המכנה המשותף. כלומר, לזהות את המהמורות השנויות במחלוקת עוד בטרם הופכות למצב שבה מאבדים שליטה – כאשר מתחילים להרגיש לחץ או אשמה בנוגע לקיום יחסי מין, או כאשר בן הזוג מבקש פירוט ההוצאות, פעולה הגורמת לאי נוחות וכעס, המריבות בנושא הילדים הופכים לשגרה.
על בני הזוג ללמוד להבחין מתי מדובר באירוע חד פעמי ובאיזה מקרים מדובר בהתנהגויות ובדפוסים מושרשים המתקיימים לאורך שנים. הבחנה זו מאפשרת לבדוק את האמונות והדפוסים המחבלים בזוגיות ולנסות יחד לשנות אותם. לדוגמא: האם בן הזוג רוכש משהו יקר מאוד כאירוע חד פעמי, או שהדפוס הוא בזבזנות כרונית מבלי להתחשב ביכולת הכלכלית ן/או האם מין תמיד מותנה או שבן הזוג לא תמיד "בא לו" מבלי להיחשב סרבן כרוני. האם אפשר לנהל שיחה שפויה ופורה על איך מרגישים, על מה לא מסכימים ועל מה אפשר להסכים?
חשוב לאזן את הכח במערכת היחסים. שיחה שפויה עשויה להתנהל כאשר בני הזוג מרגישים שווים, מסוגלים לפתור בעיות יחד ולהבין את החזון ואת הצרכים של כל אחד מהם. זאת מבלי להרגיש כמו בשדה קרב בו איש איננו בטוח שאם מה שיאמר ומאמין יחשב כתקיפה של האחר. מקום בטוח בזוגיות הוא המקום בו אפשר להקשיב ולעיתים "להתפשר", להבין מהיכן מגיעה עמדתו של בן הזוג, גם אם איננו מסכימים לה לגמריי. שיחות אלה מפחיתות את מאבק הכוחות, את המתח ומסייעות לקצר ולצמצם את התגובה התוקפנית.
ניהול שיחות כאלה הם התמודדות עם אתגר של הבנת בן הזוג, אמונותיו, פחדיו, מה מפעיל ומה מכבה וממה בעיקר יש להימנע. לעיתים בשלב זה, יש לשקול צורך בייעוץ ועזרה של איש מקצוע.
אל תתנו לנושאים אלה להיות מהמורות רגשיות אליהם אתם נופלים או מהמורות מהם בורחים באמצעות התרחקות וניתוק.
חשוב להתמודד עם סוגיות אלה ולא לתת להם לשבש את החיים האישיים, ההוריים, המשפחתיים והחברתיים.