אחד הדיונים המאתגרים עם אנשים (מטופלים, בני משפחה, חברים וכו') הוא שבני אדם עושים את הטוב ביותר בנקודה מסוימת, בזמן נתון. במצבם הרגשי באותו רגע, הם בחרו את מה שהיה זמין להם רגשית. לצד רעיון וידיעה זו מלווה ההבנה והידיעה שקשה מאוד לשכנע בכך את מי שנפגע מהתנהגותו הפוגעת של האחר. גם אם הדברים נאמרים באופן אמפתי, מכיל ומקבל – לנפגע קשה לקבל גישה זו, מטבע הדברים.
הרעיון הוא שאנשים עושים בזמן נתון, את הטוב ביותר שהם יכולים, גם אם אין זה מספיק טוב, פוגע ומעליב. מעט אנשים קמים בבוקר עם כוונת זדון כלפי הקרובים והיקרים להם. במילים אחרות, יש להניח שאם היו יכולים לעשות את הדברים טוב יותר, היו עושים. אנשים פועלים ממקום בו התגובה שלהם היא חלק מה-DNA, מהמורשת, ההיסטוריה והעבר בו הם גדלו והתחנכו.
לעתים, קורה שה"פוגע" מקבל פידבקים שליליים כל כך שהוא מבין שמשהו חייב להשתנות בהתנהגותו והתייחסותו לאחרים. מדובר בהבנה חלקית או מלאה של תחילת לקיחת אחריות, הכרה והבנה שאמנם הדברים טבועים בהם, אך יש להם רשות מטעם עצמם ויכולת לשנות… אם יבינו למה ידעו כיצד, יפסיקו להאשים את העבר.
ישנם כאלה הפונים לטיפול רק אחרי איום מהסביבה הקרובה והרחוקה שההתנהגות איננה מקובלת עליהם. יגיעו לטיפול בתחושת אין ברירה, תוך שיתוף פעולה מלא או חלקי. כאשר ישנה הטבה כל שהיא, הם פורשים מהטיפול באמתלות שונות ומגוונות. אחרי זמן מה, הקונפליקטים עם הסביבה חוזרים על עצמם, וכמו בדלת מסתובבת, חוזרים לטיפול ופורשים ממנו שוב. התסכול הולך ומצטבר משום שאי אפשר להפסיק לחלוטין את אותו כאב הגורם להתנהגות בעייתית. אין ספק שאם אפשר היה לעשות טוב יותר, היו עושים.
יכולת שינוי מושפעת מהיסטוריה אישית, העברה בין דורית, סביבה וגנים. ייתכן והאדם גדל בבית בו לא למד להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה מבלי לצעוק, להתלונן ולזעום. כמו כן, ייתכן וחרדה, דיכאון או קשיים רגשיים אחרים מקשים לקבל עזרה, גם אם רוצים לעשות שינוי.
אפשר ללמוד ולהשתנות, להתקדם לעבר מיצוי הפוטנציאל והיעדים, לשאוף לנסות להיות מודעים ומתפקדים יותר. דבר אחד איננו יכולים לעשות – להחזיר את מחוגי הזמן לאחור ולשנות את ההיסטוריה שלנו אשר מפריעה לביצועים טובים יותר. הבסיס שלנו לא תמיד הכין אותנו לעתיד בדרך מיטבית. בן זוג תוקפני עושה כמיטב יכולתו אבל כאשר הוא גדל בבית תוקפני, זו "המורשת"; האם הדרשנית והשתלטנית העושה את הטוב ביותר לאור התנאים בהם היא גדלה: היא תוצר של משפחה אשר נהגה באותה הדרך; ההכרה שמישהו עושה כמיטב יכולתו איננה כפרה וסליחה על התנהגות קשה. אלא, רק מסביר כמה האדם מורכב ועד כמה התנהגותו מבוססת בתוך נפשו. שינוי מצריך הבנה ביחס לתהליכים העוברים עלינו, מתן פרשנויות חדשות ורחבות יותר למצבים השונים וכלים להתמודדות.
התנגדות לפנות לטיפול ובטיפול עצמו, הם חלק בלתי נפרד ממערך ההגנות. פניה לטיפול איננה דבר קל ופשוט. ישנן עדיין לא מעט דעות קדומות ביחס לפניה לטיפול (יותר בקרב גברים המזהים פניה לטיפול עם חולשה ופגיעה בדימוי הגברי). על אדם הפונה לטיפול לשתף פעולה, לוותר באופן חלקי וזמני על שליטה, קשה אך אפשרי בתנאי שמכירים בצורך ובסיכוי לשינוי.
חלק בלתי נפרד מקשיים, הוא התמודדות עם מצבי חוסר וודאות, המובנים בתוך חיינו. קיים צורך טבעי בתחושה שהדברים יתנהלו בדרך בו אנו מרגישים בטוחים. ישנם אנשים המתמסרים לטיפול, סומכים על המטפל ויוצרים קשר משמעותי. אחרים, יושבים בחדר הטיפולים כמו טייס על "כסא המפלט", ברגע שמזהים סוג של סכנת פירוק, פולטים עצמם מהטיפול באמתלות שונות. כאשר למרות כל הקשיים, האדם נשאר בטיפול, חשוב לעבד "התנגדויות" אלה ולבדוק מה הוא מרגיש, מה עמדתו ומה התפיסות המוקדמות שלו ביחס לטיפול.
טיפול הנו תהליך אשר מצריך התמודדות גם עם מצבים מגוונים. ממקום של הבנה ומודעות ביחס להשפעתכם על אחרים, ניתן לעשות שינוי משמעותי בהתחלה התנהגותי ולאחר מכן תפיסתי ותודעתי.