כולנו מכירים את אותם האנשים כששואלים אותם לשלומם, הם יענו "הכל בסדר/נהדר…", בעוד הבעת הפנים ושפת הגוף שלהם משדרים משהו אחר. אם מכירים אותם מספיק, נרגיש שהם מוטרדים, עצובים, מתוחים – משהו קורה להם. למרות נסיונם לשדר שהכל טוב, הקושי ניכר על פניהם, בטון הדיבור ובשפת הגוף. קשה להתקרב ולעזור במצבים כאלה. ההגנה לא מאפשרת גישה לכאב. כשהיחסים קרובים ובטוחים, ניתן להאיר את הפער בין המילים לשפת הגוף.
שפת גוף, טון דיבור והבעות פנים מייצגים מצב רגשי בו נמצא האדם. לרוב, מדובר בשפה לא מודעת. בעוד מילים הן שפה מודעת ובשליטה, שפת הגוף מתנהלת מעצמה והיא ביטוי אוטנטי לתחושות ולרגשות. לא ניתן להסיק מתנועת גוף אחת של אדם, ביחס למצבו הרגשי. אבל כשאנו נוכחים שיש חוסר הלימה בין שפת הגוף לתקשורת המילולית, הנטייה להסתמך ולהאמין לשפת הגוף, גם אם אנחנו לא תמיד מודעים לכך. בשפת הגוף נמצאת האמת של הרגשות, גם אם האדם מעביר מסר הפוך במילים.
מסרים הפוכים יוצרים קושי אמיתי בקרבה ואינטימיות בינאישית. הם יוצרים ריחוק והימנעות בקשר. כאשר מישהו הקרוב אליך אומר לך, בכל פעם מחדש, "הכל בסדר" כאשר אתה יודע שהכל לא ממש ותמיד בסדר, התחושה הינה של חוסר רצון והימנעות מקשר קרוב. היחסים הופכים להיות על פני השטח, לא עמוקים – כך זה עם משפחה וחברים. התסכול הוא שאינך יכול לעזור כאשר "הכל בסדר" ואינך מבין מה תפקידך בקשר.
ישנן משפחות בהם ההורים והילדים הסתובבו בעולם עם "מסכה" משך שנים, המסר שעבר שאין צורך לחלוק רגשות, מחשבות ומעשים. למרות שהאדם יודע ומרגיש, אבל מסתיר זאת. אפשרות נוספת- ישנם אנשים שאינם מודעים למה הם מרגישים ברגע נתון, אבל שפת הגוף וטון הדיבור משקפים את תחושתם. לפעמים, כשהיחסים מאפשרים זאת, אפשר להאיר את הפער כדי לנסות לסנכרן את מה שמרגישים לבין מה שנראה בפני הסביבה הקרובה.
לדוגמה: אנשים עשויים לספר חוויות קשות שעברו עם חיוך, או כאילו בהומור. עד שלא שקפים להם את הפער שבין החוויה הקשה שמספרים לבין שפת הגוף המשדרת "קלילות… צחוקים…" האדם לא בהכרח יהיה מודע לכך. הקושי נוצר כאשר עולה תסכול לנוכח הציפייה שהאחר יבין את עוצמת החוויה גם אם שפת הגוף איננה מסונכרנת עם המילים. מדובר במסר מבלבל שלא תמיד יודעים לקרוא אותו כראוי.
כאשר המילים, טון הדיבור ושפת הגוף אינם מתואמים זה עם זה, אנשים מתבלבלים. הם עשויים לחשוב שאתה בסדר, כשאתה לא. הם עלולים לא לקחת ברצינות – אותך ואת הסיפור שלך. לקחת את המסר (המילולי והלא מילולי) למקום שבו יהיה להם נח ולהתעלם ממה שאתה באמת מנסה לומר. כאשר מסרים אינם תואמים, האחר עשוי להאמין למסירים הלא מילוליים דווקא – בחזקת טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.
נסו לחשוב כיצד במשפחתכם השתמשו בתקשורת מילולית ובלתי מילולית. נסו לזהות את דרך התקשורת בה אתם משתמשים. כאשר אתם מגלים שאינכם אוהבים או שלמים עם דרך התקשורת שלכם, נסו להיות מודעים ולשנות את הדברים.