וירג'ינה סטיר (חלוצה בתחום הטיפול הזוגי) כותבת שלצורך נישואין טובים צריך שני דברים:
• לבחור את האדם הנכון.
• להיות האדם הנכון.
בכל מערכת יחסים מתמשכת מגיעה לפתע ההבנה והמודעות שבן הזוג איננו כליל השלמות ופאר היצירה, כפי שציירנו לעצמנו. מנגד מגלה בן הזוג גילוי דומה ביחס לבת זוגו. אין מדובר במגרעות קטנות, אלא בתכונות מהותיות הפוגעות משמעותית במהלך החיים הזוגיים ובאיכותם. כמו לדוגמא: נטיה להתפרצות זעם לנוכח גרויים קטנים, קנאה וחוסר אמון, חוסר בטחון, בעיות באמינות, חרדתיות וכדומה. למרות שברור לכולנו שאין אדם מושלם וללא מגרעות, לגלות שבן/בת הזוג שלנו הוא כזה עלולה להיות השלכה מעשית על חיי היומיום, לחלחל לתוכם ולפגוע בהם באופן קשה. (לעיתים כבר בשלב הראשוני של החיזור והקשר ניתן לזהות הבדלים ופערים בין בני זוג אשר נראים לכאורה פעוטים, חסרי משמעות וערך ובהמשך הם עלולים ליצור קרע).
ישנו שלב בהתפתחותם של ילדים בו הם מגלים שהוריהם אינם מושלמים, אלא בני אדם על יתרונותיהם וחסרונותיהם. גלוי זה עלול לגרום לילד תחושת בדידות וחוסר בטחון בעולם הוודאי. אנו יכולים לראות בחירות זוגיות הבאות "לתקן" את חווית ההורה הלא מושלם, אלה הן בחירות לא מודעות בו אנו בוחרים בן זוג המסוגל לרפא את "נזקי ילדותנו". התקווה היא שבן הזוג ימלא את החללים הפסיכולוגיים שהותירו אחריהם הורינו (או כל מטפל משמעותי אחר), עושים אידיאליזציה של בן הזוג. כאשר מגלים שגם בן הזוג הנבחר איננו מושלם, בדיוק כפי שההורה איננו מושלם ? הכרה זו העלולה להביא לשבר. השבר גדול. התחושה שעשויה להתלוות היא שהשיפוט והבחירה שלנו אינם טובים מספיק, שאין הזדמנות נוספת לתיקון. ההבטחה והאשליה התנפצו שניהם, מתחיל לעלות ספק ביחס לעתיד הקשר. משבר זה עלול לגרום להדרדרות ביחסים, להתרחקות ולעיתים אף לפרידה.
אין ספק שלא את כל מערכות היחסים ניתן וצריך לשמר. ישנם מקרים בהם ברור שבני זוג לא מתאימים אחד לשני. אבל במרבית מערכות היחסים ניתן למנוע את הדרדרות הקשר והתרתו. לשם כך יש צורך בתובנה בסיסית, שאין אנשים מושלמים ואין מערכות זוגיות מושלמת ומאידך אין זה אומר שקבלת האי מושלמות משמעותה ויתור.
תנאי בסיסי בזוגיות מוצלחת היא הרצון של שני בני הזוג לעבודה זוגית על נקודות תורפה הפוגעות בקשר, מתוך קבלה שישנם כאלה ואת החלקם לא ניתן להכחיד אלא לשנות ולעדן למען הקשר. (נקודה למחשבה: החסרונות שהכי קשה לנו להשלים איתם, קשורים לרוב לחסרונות שלנו עצמנו).
ישנם אנשים העוברים מקצוניות אחת לאחרת. פעם בן הזוג היה "מושלם", "נפש תאומה", "אידיאלי". עם ההכרה שלבן הזוג יש גם מגרעות, הוא הופך לפגום לחלוטין ולא ראוי. ישנם האחרים המשלימים עם העובדה שלאנשים יש גם חסרונות אנושיים ומתנהלים מתוך ידיעה זו. ברור להם שבכל אדם ובכל מערכת יחסים ישנם מורכבויות, רגישויות, קשיים ושונות ובתוך מרחב זה הם מקיימים זוגיות.
הציפיה שבן הזוג יקבל אותנו כפי שאנחנו, על כל יתרונותינו וחסרונותינו, מקנה בטחון בקשר ומעמיקה אותו. כדי לא לחוות אכזבה ותסכול, חשוב שציפיה זו תהיה מציאותית. לא תמיד בן הזוג יראה אותנו כליל השלמות ומושא להערצה והערכה. לתוך המציאות נכנסת הרב גוניות האישיותית, המורכבות האישית והתפכחות מאשליית האידיאל וקבלת האחר כפי שהוא באהבה. תהליך זה איננו ליניארי, בדרך ישנן מהמורות שיש לעבור במטרה להגיע למקום ההשלמה בבטחה.
ישנם הנוטים לחשוב שהשלמה עם מגרעות היא הסכמה לחיות חיים של פשרה, תבוסתנות ופחד. פשרה היא לא הסכמה לבינוניות, אלא בסיס מציאותי ליחסים זוגיים ובינאישיים מאושרים וטובים יותר. יתרה מכך, אין זה מציאותי שהכל יהיה מושלם מלכתחילה ולא כרוך בהתאמה ובפשרה. חשיבה של שחור-לבן הופכת כל מהמורה בדרך לתאונה קטלנית ואיננה מאפשרת קיום זוגיות טובה.
מערכת יחסים בוגרת, מוצלחת ואוהבת, מצריכה פשרות שבדרך כלל יש בהם גם מורכבות. הציפיה שהכל יהיה מושלם, משמח ומהנה איננה מציאותית וגורמת להכשלת הקשר הזוגי. במערכת יחסים בוגרת יש צורך בהשקעה מתמדת ובמחוייבות לצמיחה זוגית ואישית.