למרביתנו יש דפוסי התנהגות או הרגלים לא יעילים ואף מזיקים שלמדנו במהלך חיינו, לחלקם אנו מודעים ולאחרים פחות. מי שניסה לשנות הרגלים (עישון, כסיסת ציפורניים וכדומה) יודע כמה קשה הדבר לביצוע. למרבה הצער, הרגלים שיש מאחוריהם סיבות רגשיות, קשים יותר לשינוי מאשר התנהגויות. ההרגלים הרגשיים הם אלה שבעיקר מזיקים לבריאותנו ולרווחתנו הנפשית.
אחת הסיבות שקשה לנו לעשות שינויים רגשיים היא אמונה ושכנוע עצמי שההרגל משרת אותנו. במטרה להתעלם מההשפעות השליליות של הרגלים מזיקים, אדם משתמש במנגנוני הגנה כגון: רציונליזציה, הכחשה, הרחקה, וכדומה. אתן דוגמא למספר הרגלים אשר אינם תורמים לרווחתנו הרגשית וליחסינו עם הסביבה:
•
ביקורת ושיפוט עצמי במצב בו הבטחון והערך העצמי ירודים ממילא
- – כאשר אדם עם בטחון עצמי נמוך נכשל, התגובה הטבעית והמזיקה תהיה התייחסות שלילית אל עצמו. מבחינתו הכשלון יקבל פרשנות כואבת ומתעללת בעצמו, הלקאה וביקורת עצמית שלילית. ירגיש שהיה ראוי לכשלון.
- לרוב, תגובה כזו הינה בחזקת נבואה המגשימה את עצמה. אדם המכין עצמו לכשלון עתידי סביר להניח שהוא יקרה. ככל שיתייחס לעצמו בביקורת ושיפוט חריפים יותר, כך יהיה קשה יותר להצליח. הדרך הטובה ביותר לשינוי היא לבדוק מחדש את העמדות השונות, את התפיסות ואת תבניות החשיבה השליליות וכיצד לא לחזור עליהם. קשה אבל אפשרי. לעיתים יש צורך להעזר באיש מקצוע שיעזור ללמוד להפעיל חשיבה מאוזנת ומציאותית במקום חשיבה לקויה שאיננה תורמת.
•
יאוש וויתור לאחר כישלון
- ? תסכול ואכזבה הן, מטבע הדברים, התגובות הנפוצות ביותר לאחר כשלון. אדם עשה נסיון ונכשל בו, הוא עושה הכללה ומגיע למסקנה גורפת ואמונה כי אין סיכוי שבפעם הבאה יצליח להשיג את המטרה ששאף להגיע אליה. הבסיס לכך הוא פחד מפני אכזבה נוספת ורציונליזציה של המצב ? מאמין שראייתו מציאותית, עליו להורד את רף הציפיות, המטרה "גדולה עליו" וכו'. לדאבוננו, מחשבות כאלה הופכות לדפוסי חשיבה לקויים הגורמים למצוקה, כניעה לפחד והעדר מוטיבציה להתנסויות חדשות. שינוי יכול להעשות רק כאשר משנים את דפוסי החשיבה לחיוביים וסתגלניים יותר. לאחר שינוי זה, אפשר להתחיל לנתח את הכשלון, להפיק לקחים, להגיע למסקנות, לזהות את התחומים בו אנו פחות טובים, למצוא דרכים לשיפור ולעבוד על חיזוק אותם מקומות הזקוקים לכך.
•
נטיה להרחיק אנשים כאשר מרגישים בודדים
- ? רבות נכתב אודות ההשפעות המזיקות של בדידות על הבריאות הפיזית והנפשית. אחד ההרגלים הלא מודעים והנפוצים ביותר כאשר מרגישים בודדים, הרחקת אנשים שחרוצים להתקרב ועשויים לתרום ולהעשיר את חיינו האישיים והחברתיים. האדם חש פגיע מאוד מפני דחיה ואכזבה, הוא חושב שהדבר החכם ביותר כדי למנוע פגיעה גדולה יותר, הוא הימנעות מקשרים חברתיים ואישיים. למרבה הצער, קשה לראות כיצד הימנעות מקשר, זהירות ייתר והרחקת אנשים תוציא את האדם מבדידותו.
•
מחשבות "תקועות" וחזרתיות
- – כאשר מתרחש דבר מקומם, מרגיז או אירועים מצערים אחרים, טבעי שאנו עסוקים במחשבה אודות המקרה או המצב. תפקידן של מחשבות אלה היא להבין, ללמוד, להחליט על דרך פעולה חדשה, להגיע לתובנות חדשות, אשר בסופו של דבר מטרתן הקלת המתח, אי השקט הפנימי ולהמשיך מהם הלאה. לדאבוננו, התקעות במחשבות חזרתיות של דאגה, חרדה, תמונה או חוויה כואבת, אינם מאפשרים להמשיך הלאה, להגיע לתובנות חדשות ולצמוח עמם. התמכרות למחשבות אלה לא רק שאיננה מקלה ויעילה, אלא ההיפך הוא הנכון, המחשבות הולכות ומתעצמות עד למימדים בלתי נתנים לשליטה. בכל מקרה, חשיבה חזרתית איננה תורמת לעיבוד רגשות, לחשיבה ותובנה מעמיקה יותר, לפעולה יעילה מסוג כלשהו, היא גורמת לפגיעה במצב הרוח, פאסיביות, עצבות, מתח ויותר מכל דכאון. אחד האמצעים להתגבר על הדחף לחשיבה חזרתית היא להילחם בה. לעיתים יש להעזר באיש מקצוע לשם כך.
- •
התרחקות כדי לא להרגיש אשמה
- – אשמה מתעוררת בדרך כלל כאשר עשינו במזיד או בזדון מעשה שעלול להזיק לאדם אחר. כדי להקל על רגשות האשם ניתן לנקוט בפעולות שיתקנו את המצב, או אם כבר פגענו באחר ואנחנו רוצים לשמר את מערכת היחסים איתו, להתנצל. במחקרים הוכח שהתנצלות לא תמיד יעילה ולעיתים קרובות קשה לגייס את האחר שיסלח (ראה מאמר קודם שלי על התנצלות). כתוצאה מכך המתח עולה כמו כן רגשות האשם. אחד המנגנונים להרחקת רגשות האשם הוא התרחקות והימנעות מהאדם האחר, מעשה הפוגע עוד יותר ביחסים. אנו מתרצים את ההתנהגותנו בכך שעשינו את תפקידנו והתנצלנו ולכן המתח שנותר הוא באשמת האחר שלא סולח. איננו מבינים איזו השפעה הרסנית יש להתרחקות והימנעות במערכות יחסים. לכן, חשוב להתקרב ולא להתרחק, תוך הקשבה לרצונו של האחר והתאמה גם לצרכיו.
באמצעות הבנה כיצד הרגלים מסויימים מזיקים לנו ולמערכות היחסים שלנו, נוכל לאתגר אותם, להחליף אותם בהרגלים מותאמים יותר למערכות יחסים שיקדמו את בריאותנו וחוסננו הנפשי.