לכולנו יש מצבים שבה אנחנו רבים וכועסים. ברוב המקרים הכעסים והמריבות הם על האנשים הקרובים לנו ביותר. המאמר מתייחס בעיקר לזוגיות, אך אפשר לאמץ אותו לקשרים נוספים עם הורים, ילדים וכו'.לעיתים, גם כאשר מריבות מסתיימות בהתנצלות ובבקשת סליחה, נשאר בנו כעס.
כשמשאירים את הכעס בתוכנו (למרות ההתנצלות והסליחה) אנו מבטאים אותו בצורות שונות ? חלקן מודעות וחלקן פחות. הביטויים עשויים להיות על ידי התרחקות, קושי בנגישות, תחושת הקירבה והאינטימיות נעלמת. כמו כן, הכעס בא לידי ביטוי באופנים שונים שאינם בהכרח קשורים למקור הקונפליקט והכעס ומייצר חווית בדידות, פגיעות, חוסר שקט, הסתגרות, תוקפנות גלויה או סמויה. היחסים הופכים לקשים ולא נעימים דווקא עם האנשים שאנחנו זקוקים לקירבתם ורוצים בה. אנשים תופסים סליחה כחולשה ואף אחד לא רוצה למצוא עצמו במצב כזה, ישנו פחד שהרגישות והחולשה ינוצלו על ידי הצד השני לפגיעה נוספת.
הזמן הוא מרכיב חשוב בסליחה. ככל שעובר הזמן ואיננו מוצאים פתרון לכעס שבתוכנו, כך קשה יותר לסלוח באמת. אנחנו נאחזים בכעס ומתבצרים בתוכו, ללא יכולת לצאת ממנו. מרגישים שהצדק איתנו והאחר עשה לנו עוול, מתפתח פיצול אני-הטוב/ה והאחר הרע/ה. העיסוק הוא בעצמנו, מבלי יכולת לראות את התמונה השלמה, לעשות אינטגרציה בין כל החלקים ולהנפיק תמונה מאוזנת. אנחנו מתקשים, לפעמים מסרבים"להכנס לנעליים" של האחר כדי לראות גם את חלקנו בהתפתחות הקונפליקט. לעיתים אנו מעדיפים להישאר צודקים אבל כואבים ובודדים
לכעס יש תפקיד, כעס הוא סוג נוסף של מנגנון הגנה. כאשר אנו כועסים, הרגשות האחרים אינם נגישים לנו. "קל" יותר לכעוס מאשר להתמודד עם רגשות של פחד, חוסר אונים, חוסר ערך, בושה ועוד. לכן, פשוט יותר להשליך את כל אותן רגשות על האחר/הפוגע, מאשר להתמודד איתם בתוכנו. בנוסף, בכעס ישנה אנרגיה רבה המאפשרת שיחרור מרגשות קשים ומעניקה תחושת פורקן המביאה עימה הקלה.
כעס מעניק תחושה של שליטה. כאשר אנחנו כועסים ופגועים יש לנו לגיטימציה לבקש דברים מהאדם שאנחנו כועסים עליו, לא להתקרב אליו פיזית ורגשית, להיות במקום שנראה כביכול שקט יותר. לעיתים הצד האחר רוצה לפצות ולרצות כדי להחזיר את המצב לקדמותו ? מצב המקנה תחושה של ערך ועוצמה, סוג של רווח מישני ל"צד הנפגע".
במחקרים עולה כי למריבות ולשתיקות תהיה השפעה קשה ככל שמשאבי הזוג והמשפחה מדוללים. כלומר, משפחות שסבלו מחוסר יציבות בקשר, השפעת מצבי הלחץ היוו עבורם מקור להתפוררות ממש. לצד מחקרים שמראים קשר שלילי בין מצבי דחק לבין איכות הנישואין, קיימים גם מחקרים שמראים את ההפך בדיוק, לפיהם מצבי דחק יכולים להיות דווקא בעלי השפעה חיובית על המערכת הזוגית
כיצד בכל זאת מוותרים על הכעס ועוברים לסליחה?
למה בעצם לוותר על הכעס כשאנו מפיקים "רווחים" ממנו? אולי על ידי ההבנה מה אנחנו "מפסידים" כאשר אנחנו כועסים. ההבנה של מאזן בין רווח והפסד עשויים לעזור לנו למחול ולסלוח.
לכעס יש אנרגיה המכלה חלקים טובים בנו וביחסים הבינאישיים שלנו. כעס עשוי לכלות רגשות של אהבה, נתינה, חמלה, בטחון, שמחה ועוד. כאשר נשארים בכעס אנו מוותרים על הסתכלות פנימה ובדיקת חלקנו בתוך הקשרים הזוגיים והבינאישיים. אנחנו נשארים עם תחושות של בושה, פחד, בדידות, חוסר ערך וכו', מהם ניסינו להימנע מלהרגיש. חשוב להדגיש כי רגשות אלה קיימים בתוכנו גם כשאיננו רוצים להיות מחוברים אליהם, מרחיקים ומכחישים אותם. אחיזה בכעס מקבעת בנו הרגשה קשה, התנהגויות לא נעימות, הרחקה של האחרים מאיתנו ומנציחה תחושת בדידות שקשה להיפטר ממנה. מכאן ששכרנו יצא בהפסדנו.
לעומת זאת, בסליחה ישנו רווח גדול יותר בצורת יחסים זוגיים ובינאישיים טובים יותר. כאשר אנו מבינים שלסליחה יש אנרגיה חיובית ומצמיחה, מעמדה זו נוכל למצוא בתוכנו את היכולת לסלוח ולהבין שבסליחה יכול להתפתח דיאלוג מפרה. דיאלוג שאינו מאשים את האחר אלא כזה המאפשר להביא לידי ביטוי את כל הרגשות העומדים מאחורי הכעס. ביטוי רגשות, איננו חולשה אלא עוצמה המאפשרת התמודדות ו"הידברות"עם הרגשות ועם האחר.
ביחסים זוגיים חשוב שיתקיים מרחב בטוח שבו כל אחד מהצדדים יוכל לדבר ולהביע את כל רגשותיו ודעותיו. מרחב זה מאפשר אהבה בוגרת ומכילה מבלי להרגיש מאויים ופגוע. תחושה המעניקה חום ובטחון שהאחר נמצא שם בשבילנו ולמעננו, תוך הכלה של כל הרגשות המציפים מבלי להיות הצורך להסתתר מאחורי כעס.
כאשר אנו יוצרים מרחב בטוח, האנרגיה האינטימית עולה, תחושת הבדידות מצטמצמת, הקשר מתעצם ומאפשר צמיחה בתוכו ולא הסתגרות בעצמנו וחיפוש הטענת אנרגיות מחוץ למסגרת המשפחתית.
מחקרים מוכיחים שזוגות שיש להם רמת לכידות גבוהה, תקשורת פתוחה, קבלה והערכה רבה של בן-הזוג, חלוקה טובה של משאבים והתמודדות גמישה במצבים של קונפליקט ? זוגות כאלה נוטים לחוות קשר מספק, מהנה ומצמיח, גם אחרי משבר. בעוד זוגות שאינם יודעים כיצד לתקשר אחרי משבר ? זוגות אלה נחלשים עוד יותר.
אנו למדים שחיי הנישואין צריכים השקעה מצד שני הצדדים באופן תמידי. שיש להעמיק את הקשר על ידי תקשורת נכונה, הבעת כבוד והערכה והקשבה אמיתית לצרכי האחר.
משבר עשוי להיות מנוף לצמיחה, אם נחליט למנף אותו.