ביחסים זוגיים שני כוחות מניעים ומאזנים האחד את השני: ייחודיות (individuality) ולכידות .(togetherness) כיצורים חברתיים, אנו זקוקים לחברה ומאידך ישנו צורך באי-תלות, אינדיבידואליות רגשית. העניין הוא כאשר שני קטבים אלה מתנגשים, אחד בשני וכתוצאה מכך עלולים לעתים לטלטל את הספינה הזוגית לעבר קונפליקטים של קרבה-מרחק. היכולת לאזן בין קרבה למרחק תלויה במידה רבה בדרך בה האדם לומד לשלוט בכרגשותיו, במידת המובחנות העצמית ושמירה על האינדיבידואליות האישית. חשוב להשקיע מאמצים ולאזן בין צרכים אישיים לצרכי הקשר הזוגי, בעיקר ביחסים ארוכי טווח.
בתחילת קשר זוגי, בשלב ההתאהבות בני הזוג נמצאים בסוג של סימביוזה – מרגישים שהם אחד: אוהבים את אותם הדברים, ישנן מחשבות בלתי פוסקות אחד על השני, תחושת אופוריה בעיקר כאשר מרגישים שהקשר מוליך לעבר מערכת יחסים אוהבת. קיימת תשוקה ל"ביחד" מוחלט כמעט. שוכחים לרגע כיצד לשמור על הייחודיות והזהות העצמית. הפסיכואנליטיקאי אריק פרום, באחד מכתביו, מצביע על פרדוקס האהבה, משהו שאנשים רבים נאבקים איתו: "שתי ישויות הופכות לאחת ועדיין נשארים שתיים" ("Two beings become one and yet remain two").
מדוע קל לאבד את תחושת העצמי כאשר נמצאים בזוגיות?
כדי להבין כיצד אנו שומרים על זהותנו האינדיבידואלית בתוך קשר משמעותי, אפשר לערוך טיול במסלול הזיכרון למקום הראשון בו הדברים התחילו, בגיל הרך. שם החלה להיבנות תחושת זהות עצמית ויכולת ליצור קשרים בריאים עם אחרים. באמצעות תמיכה בלתי מותנית של הדמות המשמעותית הראשונית (לרוב האם) בעצמאות הגוברת, אנו מפתחים יכולת לראות אותה כדמות המרכזית בה אנו תלויים, לצד הבנה מתפתחת ביחס להיותה אדם וישות עצמאית אשר ניתן להזדהות עמה. לרוב, קשר ראשוני הוא הבסיס לעצמאות/תלות הבאה לידי ביטוי בכל קשר אנושי שאנו מקיימים.
עם זאת, התפתחות לא תקינה בילדות לעצמאות, עלולה לגרום לתלות ונזקקות במערכות היחסים העתידיות. במקום שתבנה תחושת זהות עצמית איתנה, האדם יזדקק לבן הזוג שזה יחזק את זהותו וייתן אישור לקיומו. לדוגמה: האדם מתקשה להתבונן בעצמו ולזהות למה הוא זקוק, הוא פונה לבן הזוג כדי להבין מה הוא רוצה או צריך; מתקשה להחליט עבור עצמו ונותן את ההחלטות בידי האחר; נסיון קבוע לרצות את בן הזוג, גם אם מרגישים שאין זה נכון.
שמירה על אינדיבידואליות ונפרדות בזוגיות – גבולות אישיים הם הגבולות שאנו מציבים לעצמנו כיחידים במערכת יחסים זוגית ובכלל כבני אדם. גבולות אלה מגנים על תחושת זהות עצמית מבלי להגיב אוטומטית ללחצים רגשיים פנימיים או חיצוניים, אלא לחשוב על הדברים בטרם מגיבים; להיות מסוגלים לשמור על גמישות רגשית ומחשבתית ולפעול בתבונה במצבי חרדה.
הצבת גבולות מצריכה הבנה אישית והתבוננות כנה על עצמנו: ביחס לעצמנו: מה חשוב לנו? מה הערכים, העקרונות והמסורות שחשוב לשמר? עד כמה אנו מסוגלים לקחת אחריות על רגשותינו ומחשבותינו? ושאלות נוספות המגדירות אותך ברצף שבין תלות/לעצמאות.
מערכת יחסים "בוגרת" (אני, אתה, אנחנו).
במילים פשוטות, מערכת יחסים "בוגרת" מתאפיינת בבני זוג הקשורים קשר הדוק תוך שמירה על תחושת אינדיבידואליות ועצמאות בתוך מערכת יחסים. משמעותה של זוגיות מוצלחת היא שותפים המשלימים אחד את השני. אין צורך לאהוב לעשות את אותן הפעולות והפעילויות או להסכים על הכל. אלא, לכבד את ההבדלים הקיימים בין בני הזוג. במערכות יחסים טובות ובוגרות, נדיר שעוסקים במאבקי כח ושליטה. מערכת יחסים "שלווה" וטובה איננה קשורה בהכרח להעדר מריבות, חילוקי דעות וקונפליקטים זוגיים. היא קשורה ' לכך ששותפים לזוגיות מתמודדים עם קונפליקטים בדרכים הוגנות והגונות.
זוגיות מצריכה רמה גבוהה של אמון, כבוד הדדי וחברות; מתן מקום לכל אחד לשמור על אינדיבידואליות ומרחב רגשי ככל שזקוק לו, תוך התחשבות בצרכי האחר; צורך בתחושת בטחון ליצירת והגברת האינטימיות, מבלי לחשוש מפגיעות; גבולות נוחים לשני בני הזוג סביב נושאים כמו מין, כספים, בני משפחה אחרים, קריירה וכו'; שיתוף הדדי, תחושת הוגנות ומוכנות לוותר ולהקריב לעתים עבור האחר והזוגיות.
היה עצמך. צפה מבן הזוג שיאהב אתכם על מי שאתם ותאהבו אותו חזרה על מי שהוא.