ניתן להבחין בין כעס לשנאה בשני אופנים: עוצמה ומשך. הם מתרחשים על רצף שמתחיל בנקודה אחת ומסתיים באחרת. כעס עלול להתעורר כאשר אדם אהוב עושה משהו המתסכל אותנו. לכעס נטיה להתעורר ולהירגע ולא מערב את כל הרגשות האחרים בנוגע לאדם עליו כועסים. לעיתים כעס מובע באופן בוטה, משפיל ופוגעני באופן מילולי, לא קיצוני.
לעומת כעס, שנאה הינה תהליך מתמשך ותופס מקום לאורך זמן. מציפה ועלולה להסתיר את כל מה שמרגישים, לגרום לרצות לנקוט פעולה, לפגוע או להרוס את כל מה שמעורר "השראה" לשנאה. הדברים לא תמיד קשורים לאובייקט אחד, אלה מה שמזכיר את מקור ומושא השנאה.
שנאה הוא רגש שאנשים מכחישים משום שהוא נתפס כרגש שלילי, רע ותוקפני, שאסור להרגיש. אבל זהו רגש הקיים באנשים גם אם הוא לא מקובל בחברה ובמערכות יחסים. "אני שונא אותו" הוא ביטוי להבעת כעס, תסכול, ניתוק ולעיתים רצון לנקום ולהרוס. קשה למנוע כעס וזעם, מדובר בסוג של תגובה רגשית או פיזיולוגית, כמעט לא רצונית.
שנאה יכולה לעלות כשמרגישים מאוימים מאוד. כאשר האדם נמצא מול איום קיומי, ישנה חוויה של סכנה ממשית – אנו פוחדים ושונאים את מי שמאיים עלינו. מנקודת מבט השרדותית, שנאה מגייסת אותנו לפעולה נגד איום כזה. אנו עשויים לחוש סוג של איום קיומי, כאשר הביטחון והערך העצמי שלנו מותקפים ומעורערים. כלומר, אנו עשויים לשנוא את מה שחושף אותנו לכאב, תסכול ובושה.
מול אויב חיצוני, שנאה עשויה להיות מועילה. אבל, בחזית הפנים זו בעיה רצינית, בעיקר אם רוצים לפגוע ממש במה ובמי שקרוב. במערכת יחסים אישית, ביטוי ישיר של שנאה הוא הרצון לפגוע באופן אשר עלול לגרום נזק בלתי נשכח ובלתי נסלח ביחסים. זו הסיבה שהחברה רואה בשנאה רגש שיש בו סכנה אשר עלול להביא למצבים בלתי נשלטים. חשוב לזכור שישנם אנשים המתרגמים שנאה לכעס, רגש הרבה יותר נגיש ולגיטימי לדבר עליו.
ההגנה העיקרית להתמודדות עם שנאה היא פיצול. ניתן לצפות לאמביוולנטיות במערכות יחסים משמעותיות – כלומר להרגיש בו זמנית מגוון רגשות כמו: אהבה, כעס ולעיתים אף שנאה, כלפי אנשים חשובים לנו, לנוכח חוויה כואבת.
אפשר ללמוד לנהל כעס. שנאה כמעט איננה ניתנת לניהול בשל עוצמתה הגורמת לרצון לפגוע, לתקוף ולהרוס. במערכות יחסים אפשר לשמוע לעיתים ביטויים תוקפניים ואלימים כלפי הקרובים ביותר. בשל הסכנה להעדר שליטה, יש צורך בכלים חד משמעיים להפסקת ביטויים אלה. ייתכן ויהיה צורך ל"פסק זמן", כדי להפריד כוחות מבלי להעמיד בסכנה את הצד המותקף ולהביא לרגיעה במערכת.
אנשים נוטים להגיב בכעס כאשר הם לחוצים, חרדים ומוצפים יתר על המידה. רובנו חווינו סוג כזה או אחר של התפרצות כעס בתקופות בהם מרגישים מוצפים מאוד. אם הדברים נמשכים לאורך זמן, עוצמת הזעם עשויה להתעצם עד שמגיעה התפוצצות; במצבים כאלה כל גירוי עשוי לגרום לתחושת איום, בעיקר כאשר אנו נמצאים בקצה גבול היכולת..
לאחר התפרצות זעם ושנאה במערכת יחסים, כאשר הדברים נרגעים מעט, חשוב לבדוק בטיפול או באופן עצמי מה הטריגר המפעיל תגובות עצמותיות חסרות שליטה. לעיתים קרובות המאיצים להתנהגויות תוקפניות מסוג זה הם תחושות עמוקות של דחיה, חוסר הערכה וחוסר ערך שלתחושתם בן הזוג גורם, בין אם במתכוון ובין אם לא.
קשה לוותר על כעס וזעם משום שויתור עליהם משאיר את האדם חשוף וללא הגנה ליאוש, בושה, חרדה וכאב גדול ובלתי נסבל, איתו קשה יותר להתמודד.
רק כאשר מתחילה מודעות לדברים, יכול להתחיל שינוי פנימי, תפיסתי ולא רק חיצוני.