מדוע זוגות מתווכחים ומתקוטטים בלי סוף? חילוקי דעות הם בלתי נמנעים בזוגיות. קשר זוגי משמעותי מורכב משני אנשים עם הרצונות, סדר עדיפויות ונקודות מבט שונות. זה איננו בהכרח רצון לשלוט או אנוכיות, אלא סוג של מאבק במה שמאמינים שטוב לזוגיות.
כאשר האחד מנסה לשכנע את השני שהוא יודע מה טוב לבן זוגו ולזוגיות ואין הסכמה בנושא – מתפתחים מריבות וויכוחים סוערים, בניסיון לשכנע את האחר, בטעונים שונים ומגוונים. מריבות וויכוחים מסוג זה, לא מביא ל"ניצחון" של אף אחד מהצדדים. הדיון עלול להתמשך, התסכול הופך לכעס ואכזבה על כך שלא מצליחים להעביר את נקודת המבט הצודקת מבחינתם.
מדוע קיים בנו צורך להיות צודקים? ויכוחים הופכים, בקלות, למאבקי כוח אינסופיים, בעיקר משום שקשה להרפות. לעיתי הדברים הופכים לסוג של אובססיה במאבק להוכיח את כל אחד, את הצדק שלו, מבלי יכולת להודות שלפעמים גם טועים. פעמים רבות, אנו יודעים בתוכנו שאולי טעינו, אבל מתחפרים בעמדתנו הצודקת והמצטדקת. נמנעים ומקשים להודות ולהתמודד עם הידיעה שטעינו, בעיקר בשל תחושת חוסר בטחון עצמי, נוקשות מחשבתית ומרכיבים נרקיסיסטים באישיות.
ישנם אנשים המתקשים לקבל את העדפותיו ה"לא מושכלות" של בן הזוג, את סדר עדיפויותיו ה"שגוי" והעמדות המוטעות שלו. לגישתם על בן הזוג להתאים את התנהגויותיו וליישר קו עם הדעה המקובלת. מנגד, בן הזוג האחר מרגיש את אותו הדבר. לכן, בקלות יחסית, הדברים הופכים לסוג של "כפוף ידיים" אחד את השני – כל אחד דוחף לכוונו. מצב של "תיקו", גורם לתסכול ולכעס לפרוח ולאינטימיות ולקרבה לנבול. לפעמים אנשים מוותרים על עמדותיהם רק כדי לרכוש סוג של שקט תעשייתי, להרגיע ולהוריד את רמת המתח ואת הנושא מסדר היום.
השאלה מדוע חשוב לנו לגרום לבני הזוג להודות שאנו צודקים, צפייה שלא תמיד מתממשת? ויכוחים הם דרך להבעה עצמית, להצגת עמדות ודעות שונות. חשוב להבין שאין צודק אחד. עלינו להסתפק בכך שהאמת שלנו טובה עבור עצמנו, גם אם בן הזוג לא ממש יכיר בה. ויכוחים מסוג זה אינם מביאים למקום טוב, אלא להיפך. ישנם אנשים שאינם יכולים הודות בטעותם, לא יתנו לנו את האישור אליו אנו שואפים – שאנו צודקים. מעגל אין סופי של תסכול וכעס הדדיים.
לא פשוט להבין ולקבל שאנו חיים במציאות בה האדם אשר אוהב אותנו ומכיר אותנו הכי טוב, איננו מכיר בעמדתנו. לא תמיד בן זוג קיים רק כדי לאשר ולקבל את מי ומה שאנו מביעים. לפעמים האימות והעימות מיותר מעצם אהבתו ודאגתו של בן הזוג, גם אם אנו לא רואים עיין בעיין את הדברים.
בקשר הדדי, הוגן ושוויוני אין "בוס" אחד על פיו יישק דבר. מדובר במשחק קבוצתי. אין האחד טוב יותר מהאחר. ישנם תחומים בהם כל אחד מהצדדים יודע טוב מהאחר. כאשר כל אחד מבני הזוג מביא את החלקים בהם הוא מבין ויודע יותר – כולם יוצאים נשכרים ומועשרים. דעות שונות מחייבות יחס ותגובה מכבדת מצד כל הצדדים. קשה לעשות זאת כאשר אתה חושב שהצדק נמצא רק אצלך והאחר טועה. חשוב ללמוד לשאת את השוני בדעות ובגישות, גם אם לפעמים בא לך "להשתגע". מחקרים מוכיחים כי כ-80 אחוז מהוויכוחים מסתיימים באי הסכמה ומבלי "לשבור את הכלים". חשוב למצוא בסופו של דבר את המקום בו אפשר לחיות בשלום עם הדעות השונות.
מסכימים לא להסכים: בזוגיות ובחיים, כל אחד רשאי להחזיק בדעתו, בסדרי עדיפויות שלו, בנקודות מבט סותרות, ללא צנזורה. כך לפחות בן הזוג ידע מה אתה חושב ומרגיש. אפשר להסכים, לא להסכים. ללמוד לחיות עם השוני, במקום לנסות לשכנע את האחר. החוכמה היא לא רק אצלך.
אם כל זה לא עובד, לכו לטיפול. בדקו מהיכן נובע הצורך להיות צודק. מה ההטבעות המוקדמות השאירו בך? האם חלק מהצורך להיות צודק נובע מחוסר בטחון וערך עצמי נמוך? האם זו הדרך היחידה בה אתה יכול להנכיח את עצמך בזוגיות? שאל את כל השאלות, אולי משם תגיע ההבנה להתנהגותך ולקושי לקבל את דעתו של האחר.