קשר זוגי ונשואין הן משאלות של רוב בני האדם. מדובר בברית בין אנשים ומשפחות. בנישואין ישנו החלק המסורתי והתקווה להמשכיות הדורות. בתקופה הסמוכה לטקס הנשואין ישנה חוויה של הגשמת משאלות, חלומות ותקווה להתחלה חדשה, מוצלחת ומאושרת. הנשואין מאפשרים לגדול, לצמוח, לפרוח ולשגשג.
לאחר אופוריית טכס הנשואין והחלומות הנלווים, המציאות חודרת לתמונה המושלמת. לחיי הזוג נכנסים אלמנטים חדשים, תחושות חדשות, שאלות וסוגיות המעמידות את בני הזוג במצבים שאינם מוכרים להם או במצבים שהם מכירים אבל הודחקו והוסתרו בשל העיסוק ואירגון החתונה.
אל החזרה למציאות היומיומית והשגרה, עשויים להתלוות קשיים כלכליים בשל התחייבויות שהזוג לקח לחתונה, להכנות, לדירה וכו'. קשיים נוספים עלולים לנבוע משינוי באורח החיים ובצורך להתארגן מחדש בתוך הזוגיות. לדוגמא: התארחות ואירוח אצל הורי הכלה והורי החתן, מיקום מחדש של היחסים והקשרים החברתיים – חברים וחברות. לעיתים בני הזוג נדרשים לוותר על קשרים חברתיים וחבריים שהיו להם בעבר, הרגליי בילוי שהיו בעבר לכל אחד מבני הזוג וכו'.
לכל אורך חיינו אנו נדרשים להסתגל לשינויים. בחיי הנשואין אנו חיים בתוך חווית הסתגלות מחיי יחיד, לחיי זוג ולחיי משפחה. היכולת לעבור את תהליכי ההסתגלות לשינויים, מנבאת את הסיכוי לזוגיות טובה, חברית, מכילה, תומכת ומתחשבת.
כאמור, על מנת לעמוד במבחן ההסתגלות לאורח החיים החדש, עלינו להיות ערים למספר דפוסים:
* תקשורת – על בני הזוג להיות מסוגלים להגדיר באופן ברור את הקשיים, הבעיות והצרכים. בתקשורת מדובר ביכולת להקשיב לבן הזוג ולהבין את דבריו.
* דפוס התמודדות עם קשיים – החיים מזמנים לנו התמודדויות ברמות שונות (כלכליות, בריאותיות, גידול ילדים וכו'). על בני הזוג להתמודד במשותף עם הקשיים ולא "לברוח" מההתמודדות ולהשאיר את בן הזוג כועס, מתוסכל, כואב ועם תחושת בדידות קשה. ניתן ללמוד ולהפנים דפוסי התמודדות, כדי שנוכל ליישם אותם לכל אורך החיים.
* ציפיות – כל אחד מבני הזוג מגיע לחיים המשותפים עם ציפיות שונות. כאשר ישנו פער גדול מידי בין בני הזוג, הדבר יגרום לתסכול, כעס, מתח ומריבות. לכן, על בני הזוג לתאם ציפיות, ליצור מרווח סביר בין הציפיות של בני הזוג כדי שאפשר יהיה להתמודד בהצלחה עם הפערים.
* שמירה על פרופורציות – לא להחריף ולהגזים בחריפות הבעיות היומיומיות. על בני הזוג לעזור אחד לשני לראות את הדברים בפרופורציות נכונות מתוך התחשבות בבן הזוג המוטרד.
* הגדרה ברורה של המערכת הזוגית על פני הקשרים האחרים. בספרות תהליך זה מוגדר כהיפרדות ובידול. על בני הזוג להפנים שכאשר הם נישאים, הם הופכים ליחידה רגשית נפרדת מאבא ואמא ויעמידו את הקשר הזוגי במקום שונה מכל הקשרים האחרים. הבידול והנפרדות הם מפתח חשוב מאוד להצלחת הזוגיות ולבניית מערכת זוגית ומשפחתית בריאה ומאפשרת צמיחה.
במהלך חיי הנישואין אנו נדרשים להסתגלות תמידית למצבים חדשים ולשינויים רגשיים ואחרים אצל בני הזוג –
במישור הרגשי והאישיותי ככל שבני הזוג חיים יחד ולומדים להכיר אחד את השני, הרגלים מוסווים מתגלים. מתחילות לעלות תכונות שלא היינו ערים להן, מסכות מתקלפות ובני הזוג נחשפים יותר אחד לשני על כל יתרונותיהם וחסרונותיהם: נוקשות, גמישות, ציניות, חרדות, פחדים וכו'.
עם הורדת ה"מסכות" עשויה לבוא הקלה גדולה. מרגישים בטחון רב יותר בקשר הזוגי, אפשר להיות אמיתי ואותנטי יותר. מאידך, יש לפתיחות זו מחיר – האם זה בן או בת הזוג שבו התאהבנו ובחרנו? הדבר עלול ליצור קונפליקט ומתח בין רצונות וצרכים מנוגדים. לכן, יש לשמור על האיזון בין אותנטיות ללא כל מסכה לבין התנהלות עם "מסכה" בתוך חיי הנשואין. שמירה על איזון כזה היא אומנות בחיי נשואין, הדבר מאפשר לא לקבל את בן הזוג כמובן מאליו כל הזמן.
מאורעות רבים מטלטלים את חיי הנישואין ודורשים הסתגלות לשינוי. אחד המשמעותיים ביותר הוא כניסת ילד ראשון למשפחה. זהו מקור לאושר גדול, לשמחה ולתחושת גאווה של המשכיות. יחד עם זאת ילד ראשון מביא איתו חוויה עוצמתית שאין דומה לה – החלום, התקווה והשמחה מתמזגים לתוך עייפות, דאגה, חרדה וכו'. עד לידת הילד הראשון, בני הזוג היו המרכז בקשר. לאחר הלידה יש צורך להסתגל ולפנות מקום מרכזי לרך הנולד. התינוק הופך להיות מרכז החיים בעוד ההורים צריכים להיות כל כולם בתוך ההורות החדשה והמתהווה. למרות שמדובר בבחירה להביא ילד לעולם, בהגשמת משאלה ובמימוש עצמי באמצעות תפקיד ההורה, מדובר בעומס רגשי ופיזי העלול להביא לשחיקה בחיי הנשואין. לכן, חשוב להמשיך ולטפח, לפנק, לשמור, לדאוג ל"תינוק" הנוסף והחשוב לא פחות – הזוגיות.
מאחר ומרבית חיינו אנו נדרשים לשינוי, קבלה והסתגלות של מצבים חדשים, נשאלת השאלה מי יצליח לא רק לשרוד אלא גם להינות ולהרגיש סיפוק מתהליכי השינוי המורכבים. על מנת להצליח להמשיך להזין ולחזק את הנשואין אנו זקוקים לאמון במערכת הזוגית, לאופטימיות, לביטוי ומימוש עצמי, לגבולות ברורים בתוך הזוגיות ולקשרים חברתיים. כמו כן נדרשת היכולת לדון ולשוחח באופן פתוח וכנה על רגשות, תסכול, כעס וכאב, מבלי לחשוש מביקורת ושיפוטיות.
בזוגיות טובה יש צורך בשימור היכולת לדו שיח מתמיד – אישי ובין אישי. דו שיח שיאפשר לכל אחד מבני הזוג הבעת רגשות, חיזוק והעצמה, שבו כל אחד מגדיר את עצמו בתוך הקשר הזוגי. בדו שיח פורה, כל אחד מבני הזוג לומד להכיר עצמו בתוך המערכת הזוגית, לכבד את רגשותיו שלו ושל בן הזוג, להיות קשוב ותומך.
כאשר מתעוררות בעיות בזוגיות ניתן לפנות לטיפול זוגי בו תטופל כל בעיה שתתעורר בכל אחד משלבי הנשואין. בדרך כלל מתקיים תהליך של התעצמות והבעיות מתבטאות במלוא עוצמתן זמן רב מיום הופעתן. לאחד מבני הזוג או לשניהם לוקח זמן להבין שישנו קושי בזוגיות, שהם זקוקים לעזרה. בטיפול זוגי תתקבל תמונה רחבה של המערכת הזוגית והמשפחתית, על ההיסטוריה שלה. מתוך התמונה הרחבה ניתן יהיה לזהות את המרכיבים החיוביים והטובים של בני הזוג, כמו גם את נקודות ההקושי והחולשה. לכן, חשוב לפנות לטיפול עוד בטרם פרוץ משבר גדול של אמון במערכת הזוגית.