משבר גרושין מביא עימו אבדנים בלתי צפויים. אחד מהכאבים הגדולים הוא כשהילדים מאשימים את ההורה בגירושין. הכאב גדול שבעתיים כשההורים מתארים יחסים נפלאים עם ילדם קודם לפרידה. גירושין ופרידה עלולים לגרום לילדים להתנתק מאחד ההורים, לסרב לקשר עמו, להאשים את ההורה בהרס החלום והמשאלה הטבעית למשפחה "נורמאלית". הדברים באים לידי ביטוי באופנים שונים ובהתאם לגיל. אבל הכעס, ההאשמה, הסירוב לראות את ההורה, הניכור – מצביעים על רגשות קשים שהגירושין גרמו.
סיבות בולטות להאשמת הורה:
– קושי בהבנת מורכבות מערכת יחסים של המבוגרים. בני נוער נוטים לחשוב שהם מבינים יותר ממה שהם באמת מבינים. לא תמיד יש להם את הבגרות להבנת המורכבות.
– לילדים בגיל ההתבגרות ישנה נטייה לחשיבה במושגים של שחור/לבן, טוב/רע. לא תמיד יש יכולת לאינטגרציה. מכאן שהורה אחד הוא הקורבן והשני מטבע הדברים, המקרבן וזה שהרס ודרס. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ילד מושפע מאחד ההורים ו/או מהסביבה.
ילדי עלול לתפוס הורה אחד כחלש וזקוק לתמיכה והגנה, בעיקר ההורה המשתף ומתנהג את פגיעותו וחולשתו, כולל התנהגויות ורגשות המציפים גם את הילדים.
– ילדים נוטים להאשים את ההורה שיותר "בטוח" להם להאשים. הם יציבו בפניו התמודדויות קשות, הוכחת נאמנות, והאשמה על המהפך שחל בחייהם מבחינה, אישית, חברתית וכלכלית.
– בנוסף, ילדים מרגישים שעליהם "ליישר קו" עם ההורה הנפגע, שהוא בדרך כלל המשמורן. מבינים שתלויים בו, וכל הבעה חיובית על ההורה האחר, עשוי שיהיו לה השלכות. לכן, נוהגים להסתיר את מה שחושבים או מרגישים, גם אם הם נפגעים.
מה לעשות?
גם אם אינך מסכים לדברי הילד, ויש בך דחף ורצון לתקן אותם – הימנע מכך. הפעולה היחידה היא לשבת ולהקשיב מבלי להתגונן, פעולה שהיא קשה עד בלתי אפשרית בעיקר כשהילד משתמש ב"עובדות" שבחלקן הגדול אינן תואמות את המציאות שלך. ניסיון לעשיית "סדר" בדברים במקום ובזמן הלא נכון. עשוי לגרום לבלבול ביחס לשני ההורים ולהתרחקות.
הימנע מהאשמת בן הזוג לשעבר. פעולה כזו לוכדת את הילד במערבולת כשהוא חסר כלים להתמודדות. הפעולה היחידה היא הקשבה והתמקדות ברגשות הילד ולא בעובדות. מתן תוקף לרגשותיו ולסבלו, ולא שיתוף בכאב ובסבל שלך ההורה. הילד, הוא המוקד. הדברים קרו שלא באשמתו. אין לילדים כלים יעילים להתמודדות עם כאוס הגירושין. התמקדות בכאב שלך, עשויה להוסיף על הכאב, האשמה והבלבול. העניקו להם תקוה שהדברים ישתפרו עם הזמן.
ילד המבקש לדעת מה קרה?
– ילדים מאשימים ואינם מבינים מה קרה – הם יודעים רק שהעולם שלהם השתנה. אפשר לספר להם את "סיפור הגירושין" בגרסה רכה, מאוזנת ולא קיצונית. שלפעמים מבוגרים אינם מאושרים בזוגיות, שמריבות וויכוחים גורמים לצער וכעס לכולם. אפשר להוסיף ולדבר על המאמצים שעשיתם לשמירת הזוגיות, אבל לא תמיד הדבר אפשרי.
– ילדים אינם זקוקים ל"אמת" על כישלון הנישואים. ישנם הורים הטוענים שאינם משקרים לילדים ומספרים רק את האמת על ההורה האחר. מדובר טעות משום שהילד הוא חלק מבלתי נפרד מההורה, גם אם קשה לקבל זאת. הטלת דופי בהורה עלולה להביא לתחושת פגימות של הילד בעצמו. שימוש בילד לצרכיו של אחד ההורי, עלול לגרום לקשיים בתפיסת הזוגיות בגיל מבוגר. גם אם העובדות מדויקות, הנזק נגרם.
– הימנעו משיתוף ילדים בדברים הקשים, למעט מקרים קיצוניים של התעללות פיזית ונפשית המסכנים גם את הילד. ילדים צריכים רשות לאהוב את שני ההורים, גם אם ההורים אינם מושלמים.
– ילדים כועסים וכואבים המאשימים את ההורה בפרידה בעקבות רומן שהיה. ראוי שיקח אחריות, ייתקף את תחושותיו ורגשותיו של הילד מבלי להאשים האקס שגרם לך לבגוד בו. בלבול ונאמנות כפולה מקשים ומוסיפים על הצער והכאב.
לא מעט זוגות פונים ליעוץ והדרכה, (יחד או לחוד), לפני שמספרים ומשתפים את הילדים בפרידה. לומדים כיצד להביא את הדברים, יחד, כדי להבטיח ככל שניתן ביטחון שההורים, למרות הפרידה, יהיו שם יחד בשביל הילדים. פעולה אשר תסייע לילד לעבור את התהליך באופן מיטבי ככל שניתן. מבלי ללכוד את הילדים עמוק יותר, בבעיות ההורים.
לסיום, לפעמים מרוב רצון לקרבה, נוצר ריחוק. שמור על מרחק שהילד זקוק לו, אבל אל תוותר על קרבה. אל תעמיד פנים, מעמדה הגנתית, שהריחוק מתאים לך. אל תעשה זאת מהפחד להיפגע ולהידחות. כולנו רגישים עד כאב, בעיקר כשהדברים נוגעים באהובים עלינו ביותר.
חשש מקרבה עלול ליצור, בתהליך איטי, שכחה משפת האהבה. לפעמים כל שביכולתך לומר הוא "אני אוהב אותך, בכל תנאי, אני זקוק לך". בהצלחה!!!!