אנשים פונים לטיפול בעיקר במצבים בהם הם מוצפים ובמצוקה. זה הוא שלב שבו קשה להגדיר באופן ממוקד, מה מצפים מהטיפול. לרוב ההגדרות כוללניות ולא ממוקדות, כמו: "אני רוצה להיות מאושר כמו פעם…", "אני רוצה שיראו אותי ואת הצרכים שלי…" וכדומה. לאחר ההצפה הראשונית (הטבעית), עוברים להגדרות ממוקדות וקונקרטיות הנוגעות למטרות הטיפול – הזוגיות והפרטניות. חלק בלתי נפרד ממטרות הטיפול הוא ליצור חיבור רגשי, שהוא מעבר לאינטימיות הגופנית, ליצור תקשורת שתאפשר הקשבה לא שיפוטית, מקום בו אפשר להעלות את הרצונות, הציפיות ויצירת מקום של אמון הדדי במטרות המשותפות. זאת, מבלי לפגוע ולהפר את הערכים או העקרונות הבסיסיים של כל אחד מבני הזוג.
בטיפול בני הזוג למדים להרחיב את הידע על עצמם, על השותף, דפוסי הקשר והדינמיקה ביניהם ("הריקוד המשותף"). טיפול הופך יעיל כאשר מיישמים ידע חדש, משנים דפוסים ישנים, לא יעילים ופוגעים מהעבר. לכן, חשוב לבדוק יחד:
• סוג החיים שאתם מבקשים לעצמכם.
• מה תרומתו של כל אחד מהצדדים למצב ומה עליו לעשות כדי לבנות את סוג מערכת היחסים והחיים שרוצים.
• מה הם הקשיים האישיים בגללם האדם מתקשה להיות השותף שהוא שואף להיות.
• מה הכישורים והידע ההכרחיים להגיע למקום בו מבקשים להיות.
בדרך לבניית מערכת יחסים אליה שואפים, אנשים עוברים מהמורות, תסכול, אכזבה ובחירות מאתגרות. מרכיב הזמן הוא האתגר הראשון: קיימת סוג של אשליה שעצם הפניה לטיפול, הדברים יסתדרו מעצמם. מה שאינו נלקח בחשבון שהזמן הוא מרכיב משמעותי בבניית מערכת יחסים טובה ובטוחה יותר. שיש להקדיש זמן ליחד, למשפחה. זאת בנוסף לתחומים שהינם חלק בלתי נפרד מהחיים והזוגיות – מרחב אישי ומקצועי של כל אחד.
השינוי האחר הוא יציאה מ"אזור הנוחות" הרגשית: התנסויות חדשות שלא רגילים, פתיחות לפרשנויות ורעיונות חדשים – מבלי להיכנס לכעס, תסכול, תחרותיות והגנתיות ייתר. שינוי מצריך התמודדות עם אתגרים רגשיים ובדיקה מחודשת של המוכר והידוע. אין ספק שקשה לערוך שינוי בהרגלים אשר שרתו מרבית החיים. שינוי הוא תהליך רגשי מורכב, הכרוך בויתור וערעור אזור הנוחות, מצריך זמן ומאמץ מצד שני הצדדים – אין זה סביר שאחד יעשה את כל העבודה, האחר יהיה פאסיבי ועדיין יצרו צוות מעולה.
כיצד למקסם את הטיפול הזוגי?
דפוס נפוץ אבל לא פרודוקטיבי הוא כאשר אנשים מגיעים לפגישה והמוקד הוא מה התרחש בדרך לפגישה או זמן קצר קודם. חשוב להתייחס למה שקרה "כאן ועכשיו" ובאמצעות דפוסי המריבה ללמוד על מה מניע את הקונפליקט. יחד עם זאת, מדובר בגישה תגובתית (לרוב איננה יעילה) לעבוד על הדברים, הצפייה עשויה להיות שהמטפל יהיה השופט ויוציא "כרטיס אדום" לאחד מהצדדים. דפוס, לא יעיל, נוסף כאשר מגיעים ואחד אומר לשני "לי אין מה להגיד, יש לך…?" ראשית, זו עשויה להיות תגובה של פאסיב – אגרסיב, בנוסף, גישה זו עלולה להביא להחמצה של נושאים מעניינים שהיו יכולים להעלות. התוצאה היא שמתחיל להתעורר ספק ביחס לטיפול ואחד מבני הזוג או שניהם שואלים את עצמם: "האם אנחנו באמת מפיקים משהו בטיפול…?".
כדי להפיק את המרב ולעשות שינוי, רצוי שכל אחד מבני הזוג יגיע מוכן לפגישות עם שאלות ותהיות ביחס לעצמו, לזוגיות. כמו לדוגמה:
• מה המטרה שלי במפגש זה?
• מה מעכב אותי ומעורר בי התנגדות?
• מה אני רוצה בקשר ומה אפשרי?
לא תמיד יש תשובה לשאלות, אך חשוב שהן ישאלו כדי שיהיה "כוכב צפון" ללכת לאורו ולהביא את הזוגיות למקום ששני הצדדים רוצים להיות בו.
הגישה היא המפתח: כאשר מדובר בשיפור מערכת יחסים, היחס לשינוי חשוב יותר אפילו מהפעולה עצמה. הבעיה הקטנה יותר היא מה ואיך לעשות. האתגר האמיתי הוא ההתנגדות וההימנעות משתוף פעולה, גם אם מצהירים אחרת. להיות מוכן לאמץ חשיבה אחרת אודות הקונפליקט, יעיל יותר מאשר לחשוב מה עליך לעשות "כאן ועכשיו". לעיתים, צריך חשיבה קונקרטית ממוקדת בפתרון בעיה. אך לרוב, פרשנות, חשיבה רחבה יותר ועבודה על טעיות חשיבה – מקדמות הרבה יותר מאשר פתרון מריבה קונקרטית אשר איננה עוסקת בהרחבה ושינוי של דפוסי התמודדות.
הנחות בסיס בעייתיות ביחס למניעי בן הזוג, הן אחת מאבני הנגף ביחסים. על אחת כמה וכמה כאשר גם לאחר יש הנחות כאלה. הבעיה מתעוררת כאשר כל אחד בטוח שההנחה שלו מבוססת והוא רוצה לשנות את בן הזוג. התמקד בלשנות את עצמך קודם שאתה מבקש לשנות את בן הזוג. ככל שתאמין שרק על בן הזוג שלך לעשות שינוי, כך הסיכוי שאתה תעשה שינוי הולך וקטן.
אנשים מעדיפים להתמקד בתגובה של האחר, מאשר בהכרה ושינוי התגובה העצמית. כאמור, אינך יכול לשנות את השותף שלך באותה מידה שהוא איננו יכול לשנות אותך, אך בסופו של דבר בתוך תהליך טיפולי מודע – מתרחש שינוי בזוגיות.
קשיים מתרחשים כאשר המציאות נמצאת בפער חד מהציפיות, התקוות, הרצונות והחששות שלנו. הטבע האנושי הוא לנסות לשנות את בן הזוג במקום לנסות ולעשות התאמות בין הציפיות שלנו.
קל להיות מתחשב ואוהב כאשר נמצאים בחופשה מול נופים מרתקים ושמש מלטפת. הרבה יותר קשה להיות מתחשב ואוהב כשעייפים, רעבים, מתוסכלים וכועסים, קל מאוד להאשים את בן הזוג ביצירת המצב. במצבים אלה יכולת ההתמודדות האישית והזוגית נבחנת. אפשר להוסיף "אש למדורה" או להיות בן הזוג שאתה שואף להיות. ההבנה הטובה ביותר ביחס לעצמך יכולה להיות כאשר אתה מזהה מה מעצבן אותך ואיך אתה מטפל בדברים.
במידה רבה, טיפול בנוי על סתירות: האם לפתוח את הדברים לשינוי או להישאר במקום אליו רגילים? האם פניה לטיפול עלולה להחמיר את המצב? האם יש סיכוי שמישהו יעשה איתנו משהו שאיננו יכולים לעשות עבור עצמנו? וכו'. צמיחה משמעותית נובעת מברור של חילוקי הדעות, אי שביעות רצון מהמצב או מאמצים לשפר את המצב. באופן פרדוקסאלי, קונפליקטים עשויים לייצר צמיחה ולמידה לניהול מחלוקות בלתי נמנעות, להביא את מערכת היחסים למקום הרמוני יותר באמצעות לא מה שאתה אומר אלא מה שאתה שומע. פתרונות קונקרטיים ככל שיהיו טובים, אולי משפרים נקודתית את המצב אבל אינם פתרון לקשיים חדשים שיצוצו.