במשפחות הטובות ביותר, כמו גם בין חברים טובים עשויים להתעורר מחלוקות, התנהגויות ואמירות פוגעות וכואבות, העלולים להביא לכעס, נתק ריחוק רגשי ופיזי, לפרקי זמן קצרים או ארוכים. מטבע הדברים, ניתוק פוגע ומשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה.
לעתים ניתוק עשוי להיות פתרון זמני שבו לוקחים פסק זמן אחד מהאחר כדי להרגע, לקבל פרספקטיבה חדשה ואולי להרגע מהכעס והפגיעה. יחד עם זאת, קורה שנוצר מלכוד אשר מצד אחד קשה להתגבר על הפגיעה ומצד שני היחסים עם האדם שפגע בנו חשובים ומשמעותיים, כמו במקרה של הורים, ילדים או אחים.
היכולת לקבל החלטה באם לנסות לתקן את הקרע ולחזור למערכת יחסים נסבלת, או לוותר על מערכת היחסים, תלויה ביכולת האדם לעבד את הזכרונות הכואבים והפוגעים לקחת מהם "מרחק" ולהתייחס למכלול היחסים בטרם פרוץ המשבר.
יש וקשה לחשוב על תיקון, פיוס וסליחה, בעיקר משום הפחד שמרגע שנתקן את מערכת היחסים, הדפוסים הישנים יחזרו. חשיבה זו מקשה על חיבור מחדש. אין ספק שישנם קשרים שעדיף לוותר עליהם. בעיקר, כאשר לאורך זמן מתקיימת מערכת יחסים שיש בה פגיעה, התעללות רגשית, פיזית והשפלה. במקרים אלה רצוי להתרחק ולהתנתק.
מאידך, כאשר בלב הניתוק עומדים קשיי תקשורת, אי הבנה, תחושת עוול מתמשך ארוך שנים, אלה מרכיבים שאינם יוצרים מוטיבציה להשקעה רגשית פיוס וסליחה. תחושת ה"אין דרך חזרה" מלווה, בעיקר, אנשים המרגישים לאורך שנים בלתי מובנים, מרומים ונבגדים על ידי הסביבה.
קורה ומשבר נקודתי חריף, מוחק ומבטל את כל הרגשות החיוביים, המהנים והמפרים שהיו במהלך הקשר. לכן, חשוב לעשות אינטגרציה בין הטוב והרע במערכת היחסים, הכנסת הדברים לפרופורציות ובהתאם לכך להחליט באם להחזיר את הקשר למסלול תקין או שעדיף ניתוק. חזרה לקשר איננה בהכרח חזרה לדפוסי הקשר הקודמים, אלא סוג של נורמליזציה בקשר המקנה שקט נפשי יחסי. סליחה איננה מוחקת את כאב העבר. זיכרון שנרפא איננו זיכרון שנמחק. לסלוח על מה שאיננו יכולים לשכוח, יוצר דרך חדשה לזכור את האירועים באופן סלחני, מתוך חמלה ולא להיות תקועים בעבר.
לגיטימי לכעוס על אדם שפגע. יחד עם זאת, חשוב להבין מדוע נשארים בכעס וכיצד הכעס "משרת" אותך (התקרבנות, האשמה, סחטנות רגשית וכו').
במקרים מסוימים בהם נראה שהדברים לכאורה אינם ניתנים לגישור, מתחיל להתעורר ספק ביחס לניתוק. לכן, חשוב לפתח גמישות מחשבתית המאפשרת לשנות ולהגמיש החלטות שנעשו מתוך פגיעה ורצון להגן על עצמנו. במקרים מסוימים, עצם הנסיון לאחות את הקרעים, גם אם האחר אינו משתף פעולה ומסרב, עשוי להיות מתכון לשחרור והקלה, להניח לנושא ולעבור הלאה בחייך.
חשוב לזכור שההבדל בין סליחה לפיוס הוא שסליחה מצריכה אדם אחד סולח ופיוס מצריך שותף/ים.
אנו רוצים להאמין שהאחר סובל גם הוא מהנתק, תוך אמונה שהוא יודע שפגע בנו, ויבוא להתנצל ולתקן את הפגיעה. לצערנו, לעיתים הדברים אינם מתיישבים עם צפייה זו. מבלי לשים לב, עוברים ימים, שבועות, חודשים ואף שנים שהאדם נושא עימו כעס, מרירות וטינה, כאילו הייתה זו שמיכה מחממת ועוטפת של בטחון בצדקת רגשותיו. מדובר בעיקר בהלקאה עצמית אשר רק סליחה, פשרה, וקבלה יכולים להרגיע את רגשות אלה.
תחושה טובה איננה קשורה בהכרח לאיחוי הקרע באופן מושלם. תחושה חיובית נובעת מעצם הניסיון להרפות מכאב הפגיעה כתוצאה מהקונפליקט.
הושטת יד לשלום הינו תיקון לכשעצמו. אינך יכול לשלוט כיצד נסיון פיוס יתקבל על ידי האחר, אך העובדה שעשית נסיון כזה עשויה לשכך את המתח ולאפשר חזרה לאיזון רגשי.
מספר רעיונות אשר עשויים לסייע לך לאחות קרעים, גם כשהדברים נראים בלתי ניתנים לגישור:
• להיום היוזם – קשה מאוד לעשות צעד ראשון. מאידך, יש לזכור שבמקרה והינך הראשון להתנצל, אתה כנראה אדם עם בשלות רגשית טובה יותר, זה המסוגל לתקן את מערכת היחסים ולחזור לקשר. יוזמה היא חוזקה ולא חולשה.
• בדוק עם עצמך את חלקך במשבר. למרות שאנו בטוחים בצדקתנו, קיים סיכוי סביר ששני הצדדים תרמו להיווצרות הקונפליקט. פיוס מצריך לוותר מעט על הפגיעות. לא מחיקה של הפגיעה אלא הסתכלות נוספת עליה.
• נהל דיאלוג עם האחר, אפשר לו להביא לידי ביטוי את מה שהוא מרגיש, גם אם זה לא קל. חשוב לפנות מקום רגשי להקשבה ולא להיות הגנתיים ותגובתיים, אשר מרחיקה ומציתה מחדש את הקונפליקט.
• המשך לנסות. ישנם מצבים בהם ניתן לסלוח ולא חייבים להתפייס. ככל שהקרע, בעיקר במשפחה, מתמשך יותר – כך לוקח זמן ארוך יותר לאחותו. כאשר חשוב לנו לאחות את הקרע, לעתים יש צורך בניסיונות חוזרים, בסבלנות והתמדה כדי להגיע לסוג של איחוי ופיוס. אם הניסיונות לא צולחים, לפחות תרגיש גאה בהשתדלותך וניסיונותיך לפייס. הידיעה שעשית ככל יכולתך (גם אם האחר איננו משתף פעולה), היא ידיעה קיומית חשובה.
• עשה זאת עכשיו!!!! אם החלטת ליזום פיוס, עשה זאת עכשיו, כדי לא להמשיך לשאת את הקונפליקט.
• לא תמיד ניתן להתפייס ולסלוח, לפעמים נכון יותר להגיע להחלטה לוותר על היחסים. ישנם אנשים השואבים ממך כל אנרגיה טובה ומעלים בך אוטומטית כעס, כאב, פגיעה, ביטול ותחושת חוסר לגיטימציה של מחשבותייך ורגשותייך. כל מפגש עמם משתק אותך. לפעמים יש לוותר על המקום המשמעותי שנתת להם בחייך, לפחות באופן זמני.
קשה מאוד לוותר על מערכת יחסים עם אנשים משמעותיים גם אם הם פוגעניים, באותה מידה שלפעמים קשה לוותר על מערכת יחסים שאיננה מתפקדת. לכן, ניתן לנסות לצמצם את המפגשים למינימום הכרחי ולא לשתף במה שקורה בחייך. ישנם אנשים שאינם יכולים לעשות שינוי משמעותי בתפיסתם אותך. חשוב להכיר בכך ולהפוך את מערכת היחסים לקורקטית יותר. אין זה אומר ניתוק מוחלט, אלא צמצום הקשר להכרחי בלבד. זאת כדי להימנע מתחושת אי נוחות או מבוכה בעת מפגשכם באירועים משפחתיים או חברתיים.
תהליך הפיוס והסליחה עשויים להיות חלק מתהליך ארוך, מפרך ובלתי אפשרי. מאחר ובסליחה התהליך תלוי אך ורק בך, למד לסלוח לעצמך ולאחר. בריאותך הרגשית והפיזית ראויים לכך.