אובדן ואבל

מפגש עם מוות הוא חוויה מטלטלת, לעתים הרסנית. עבור רבים, מוות של בן משפחה קרוב (בעיקר צעיר), היא חוויה כמעט בלתי אפשרית – הגעגועים רבים, הידיעה שדבר לא יחזור להיות כפי שהיה, שהכל השתנה והאדם נמצא בנקודת אל חזור, כאילו ברגע אחד החיים קפאו מלכת. עוצמת האבדן גדולה ומביאה עמה תקופת אבל שיכולה להימשך שנים ולא תמיד להימצא בקשר עם המתחולל בסביבה ובתוכם. התחושה היא של עצב גדול ועצום. ההתמודדות היא יומיומית ומתמשכת החל מקושי לקום בבוקר, לחזור לתפקוד וכלה בקהות חושים, בתחושת מועקה המלווה רוב הזמן. ישנם אלה אשר כדי לא לחוש את הכאב במלוא עצמתו, הנכנסים לתפקוד ייתר, לחוסר מנוחה, לעשייה מרובה ולהכחשת והדחקת רגשותיהם. כאמור זהו תהליך טבעי שרבים חווים, אין דרך אחת, אלא דרכים רבות ובעיקר אישיות להתמודד עם אבל.

בעבר, היו גישות שונות ביחס לתפיסת האבל. ישנו המודל של קובלר-רוס המדבר על חמשת שלבי האבל, שלאחריה האדם אמור להצליח להיפרד בתוכו ולהמשיך בחייו, לצד הצער והכאב. כיום, מחקרים מצביעים על כך שמוות של אדם קרוב הוא חוויה מורכבת שאיננה יכולה להסתיים בזמן נתון. הכאב והריקנות מלווים ואינם מרפים, גם אם הסביבה מצפה להתאוששות אחרי חודש, שנה-שנתיים וכו'. כאמור, מדובר בתהליך אישי שיש בו מרכיבים שונים ומגוונים, אנשים אינם מיקשה אחת.

יחד עם זאת, טיפול באבל ואבדן מסייע להתחבר לצער ולכאב, לדבר על הדברים במקום בטוח ומכיל המאפשר עיבוד רגשי, מבלי להרגיש אשמה או צורך להסביר את עצמך לאחרים. טיפול עשוי להיות חוויה משמעותית בתהליך האבל ומציאת משמעות נוספת לחיים.

חשוב לזכור כי לצד הכאב והחלל שנוצר, ישנם גם חיים, אהבה, שמחה והתחדשות.