מרבית האנשים מאמינים שסטנדרטים גבוהים, הם דבר טוב. אנשים מקשרים בין שאיפה למצוינות להצלחה, הדבר נכון, בחלקו. לכאורה, ישנה חלוקה בין שני סוגי פרפקציוניזם – המסתגל והלא מסתגל. מאמר זה עוסק בפרפקציוניסט הלא מסתגל.
לפרפקציוניסט המסתגל, יש צורך להיות מושלם ולהראות כזה, תכונה אנושית ונורמטיבית. בעוד הפרפקציוניסט שאיננו מסתגל, חותר כל הזמן לשלמות, איננו מרגיש אף פעם שעשה מספיק כדי להגיע למטרה. החתירה לשלמות הינה תוך נפשית ומביאה עימה לעיתים קרובות דחיינות, דימוי עצמי נמוך ובמקרים קיצוניים לדכאון. הוא שואף להיות חסר פגמים וטעויות – המניע הוא הכל או לא כלום. הפרפקציוניסט הלא מסתגל מאמין שכל טעות מצביעה על כשלון אישי אשר מביאה עימה תחושת אכזבה עצמית עמוקה, המכניסה אותם לחרדה. הדחיינות היא חלק מפרפקציוניזם לא מסתגל, משום שאדם לא יעשה דבר עד שלא יהיה בטוח בהצלחה מלאה במאת האחוזים וללא ספק.
אנו נוטים להתבלבל בין פרפקציוניסט לבין אדם ביקורתי. אכן יש ביניהם מכנה משותף, אך מדובר בשני מאפייני אישיות שונים, למרות ששניהם עלולים לשתק ולגרום לאי עשיה. הביקורתי הוא "משבית שמחות" ידוע. מאחורי הביקורתיות קיימת חשיבה שלילית וצורך בביטול השיגיהם של האחרים. לרוב, הם אינם יצירתיים, אלא מלאי ביקורת ביחס לעשיה של אחרים. בעוד הפרפקציוניסט עשוי להיות קפדן בתחומים מסוימים ובאחרים פחות, כל פרט חשוב ובעל משמעות. אנשי מחקר, אומנים, מוזקאים, כדי להצטיין עליהם להיות פרפקציוניסטים ולשים לב לכל פרט.
החיים עם בן זוג פרפקציוניסט קיצוני: תחילת קשר עם פרפקציוניסט, נראה נפלא: הוא מקפיד על כל פרט: לבוש, נימוסים, זכרון לפרטים חשובים בזוגיות וכו'. נראה כמי שזוכר, יודע ושולט בהמון תחומים. מחזר פרפקציוניסט יזכור פרטים חשובים כמו ימי הולדת, מה כל אחד אוהב או מעדיף וכו'. פשוט מושלם: תמיד קשוב, אסתטי, יודע לומר ולעשות את הדברים הנכונים. ככל שהיחסים מתקדמים, מתגלה הצד הנוקשה יותר, הביקורתי והשתלטן. הלהט הראשוני נעלם והתכונות הנוקשות צפות. לפרפקציוניסט קשה לפעמים להראות חיבה, ליצור קשר קרוב וממשי. הוא עשוי לדרוש מבן הזוג שלמות, מושלמות וללא פגמים. לכן, כאשר הוא מרגיש שבן הזוג איננו עונה על ציפיותיו, במקרים רבים הוא יבחר לפרק את מערכת היחסים ולחפש את ה"מושלם" המיועד לו.
הוא חסר סובלנות וסבלנות כלפי אנשים שהתנהגותם או מראם אינם תואמים את ציפיותיו ואת הסטנדרטים הגבוהים שלו. פרפקציוניסט בזוגיות, יתקשה להיות קשוב ולהתחשב ברצונותיו וצרכיו של בן הזוג – מרגיש שהוא יודע טוב יותר מה נכון עבורם, גם כאשר הוא מצהיר שמוכן לקבל את דעתו ורצונו של בן הזוג, פעולותיו הפוכות. היחסים מדרדרים כאשר ביקורתיות וניסיון מתמיד לתקן, לשפר ולשפץ את בן הזוג הם חלק מרכזי בזוגיות. נראה כאילו דבר איננו יכול לרצות את הפרפקציוניסט, הוא משתמש בכל טעות של בן הזוג, כדי להעצים את יכולותיו שלו. לכן, לעיתים ניסיון בן הזוג לרצות את הפרפקציוניסט זוכים לחוסר הערכה, תסכול וכאב.
אז מי הם אותם פרפקציוניסטים וכיצד הופכים לכאלה? בהגדרה, פרפקציוניסט הוא אדם הרוצה להיות או להצטייר בעיני האחרים כמישהו מושלם. לעיתים קרובות פרפקציוניזם קיצוני הוא חלק מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD)). פרפקציוניזם עשוי לחזור על עצמו באותה המשפחה. הנטיה לפרפקציוניזם מתחילה בגיל צעיר באמצעות ההורים או דמויות משמעותיות אחרות. הם מקבלים מהסביבה מסרים מבלבלים בין שאפתנות בריאה לבין פרפקציוניזם שאיננו מותאם ומסתגל למציאות. אנשים אלה מאופיינים בצורך לסדר מאוד ספציפי, נוקשות רגשית ומחשבתית, קושי להסתגל לשינוי וכדומה. במישור האישי, הבינאישי והמקצועי, משלם הפרפקציוניסט מחיר משמעותי על התנהגויותיו הכוללות נוקשות וביקורתיות מוגזמת לצד דרישות גבוהות מהסביבה הקרובה.
פרפקציוניסט משליך על האחר את חוסר המושלמות של עצמו, את אותם החלקים שאיננו יכול לשאת בתוכו. לכן, הוא מתקשה להתמודד עם ביצועים הנתפסים כפחות ממושלמים הגורמים לו לחרדה, לחץ, מתח, אשמה ואכזבה.
בן הזוג של הפרפקציוניסט, המזדהה עימו, עלול למצוא עצמו משותק, בלי יכולת לעשות כמעט דבר. זאת משום המחשבה שעבור בן זוגו הפרפקציוניסט דבר אינו טוב מספיק ולכן אין כל טעם להתחיל בעשיה, אם בסופה תבוא תחושת כשלון, כתוצאה מכך בן הזוג יוותר על מקומו בתמורה ל"שקט" ורווחה נפשית יחסית. מנגד, הפרפקציוניסט יסביר עד כמה הוא מוצלח ולכן הוא זה שיעשה את המשימה הנדרשת, גם אם מדובר במשימה שגרתית שאיננה מצריכה כישורים יוצאים מן הכלל. כך מונצחת ההיררכיה. הפרפקציוניסט ישאף תמיד שבן זוגו ישתפר. הוא "ירד לחייו", כדי שיעמוד בסטנדרטים שלו, אך לעולם לא יהיה מרוצה מביצועיו, משום שאין לו גבול גם אם המלאכה או המעשה יהיה סביר, טוב או אף מושלם.
בפרפקציוניזם יש יותר מרמז לנרקיסיזם בו יש לאדם ציפיות בלתי אפשריות מהאחר, כולל ביקורתיות יתר חוסר הערכה והאשמה שהאחר אינו עונה לצרכיו. אחד המאפיינים של פרפקציוניסט היא העובדה שהוא אינו רואה כל פגם בתכונה זו. ההיפך הוא הנכון, הוא גאה בתכונתו ורואה בה רק יתרונות. מכאן הוא גם מתקשה להתמודד עם ביקורת מכל סוג שהוא. כל ניסיון של האחר להביא לתשומת לבם את הקושי להיות בחברתם, יזכה לחוסר הבנה, זלזול, זעם וכעס. הם עוברים מהלך חיים שלם במחשבה שאין להם כל בעיה ברמה הזוגית הבינאישית, התפקודית, התעסוקתית וכו'. הם מתקשים לקשור בין קשיים עם הסביבה לבין תכונתם הדומיננטית.
יש להבין שהצורך בשליטה של הפרפקציוניסט הוא בעיקר ביחס לעצמו ומכאן גם ביחס לאחרים. במובנים רבים, הם האויב הגדול ביותר של עצמם, למרות שאינם חושבים כך. לכן, זה כמעט חסר ערך להתווכח עימם או להצביע על פגמיהם. כל נסיון כזה יעצים את חרדותיהם ויסלים את היחסים. תפיסתם ביחס לפרפקציוניזם, היא מעוות לעיתים, הסטנדרטים שלהם גבוהים כל כך, שפרט להם אין כמעט אדם שיכול לעמוד בדרישותיהם. גם במקרה בו הם מבינים בינם לבין עצמם (בעיקר) שתפיסתם והתנהגותם בעייתית, הם יתקשו לוותר עליה, כמנגנון הגנה מפני חרדה.. ייתרה מזו, הם מתעקשים להכליל את הסטנדרטים שלהם על האחרים ומתקשים להתמודד עם "חוסר מושלמות".
יחד עם זאת, חשוב להזכיר שלפרפקציוניסט יש גם יתרונות: במקרים רבים פרפקציוניסט מסוגל להניע בני אדם להישגים ולעורר את המוטיבציה שלהם להצלחה ולעמוד באתגרים מורכבים. הוא מאורגן להפליא, כאשר לוקח על עצמו משימה אפשר לסמוך שהיא תבוצע על הצד הטוב ביותר, יש לו ידע בעל ערך שניתן להעזר בו, הוא יעיל כאשר יש צורך בשיפור תהליכים, דייקן, מבחין בדקויות חיוניות אשר לעיתים נעלמות מעיני אחרים. תכונות מעולות לאנשי מדע לדוגמא.
כיצד מתמודדים עם פרפקציוניסטים קיצוניים? פרפקציוניסטים "מרעילים" את עצמם ואת האחרים סביבם. אין בהם חמלה כלפי עצמם וכלפי האחרים. הביקורת הבלתי פוסקת שלהם עלולה לכלות כל ערך ובטחון עצמי אצל האחר. ביחסים זוגיים ואינטימיים הציפיות המוגזמות עלולות לגרום לקשיים רבים בקשר ולערער אותו. הזוגיות עלולה ליפול קורבן לפרפקציוניזם של בן הזוג. על מנת להתקיים בתוך מערכת יחסים כזו, על בן הזוג להיות מסוגל להתמודד עם השיפוטיות והביקורת של הפרפקציוניסט. עליו להתבונן בעצמו בישרות לב ולבדוק "האם אני תלוי בבן הזוג בנוגע להערכה העצמית שלי? האם אני מחפש אישור מבן הזוג כדי להרגיש בטוח?" כאשר התשובה היא חיובית, יהיה עליו לטפל קודם בקשיים הרגשיים ובערך העצמי ורק לאחר מכן לתקשר באופן יעיל עם בן הזוג הפרפקציוניסט.
יש לזכור כי הצורך של הפרפקציוניסט בשליטה איננו באחריות בן הזוג ולא הוא שגרם לכך. יתר על כן, גם אם נשקיע מאמצים רבים, אין לנו יכולת לשנות את בן הזוג. טיפול הוא המקום בו הפרפקציוניסט עשוי למצוא מענה לקשייו, תוך ניסיון לשינוי באמצעות הגברת המודעות להתנהגויות ודפוסי חשיבה נוקשים. במסגרת הטיפול לרוב בוחנים, בודקים מאתגרים את הפרפקציוניזם כמנגנון הגנה יעיל(?). לעיתים במהלך הטיפול (לדוגמא: בטיפול CBT) מתנסים גם בטעויות, במטרה לחוות את החרדה המתלווה ולנסות להתמודד עימה. מאחר והחרדה היא המניע העומד מאחורי ההגזמה בדרישה למצוינות, התמודדות עם חרדה זו עשויה להביא להכרה שהתוצאות אינן גרועות כפי שציפה, אפשר להתקיים גם עם חוסר מושלמות.
בן הזוג של הפרפקציוניסט יכול למצוא רגעים של חסד בהם בן זוגו מוותר על הגנותיו ומדבר על הקושי שחווה עם עצמו ועם הסביבה לאור דרישותיו המוגזמות. זהו פתח צר של ביטוי רגש אוטנטי וויתור לרגע על שליטה. במילים אחרות, כאשר הוא מביע את קשייו האמיתיים על חולשותיו ופגמיו, חשוב לאפשר לו להניח את חומות ההגנה שלו לרגע ולהביע הערכה לפתיחותו מבלי "לחפור" מידי בנושא. אלא לתת "לרגע" להתקיים כדי שיוכל להכיר בעובדה שלא פשוט לחיות, לעבוד ולהיות איתו. זהו המקום בו הפרפקציוניסט מודע יותר ואולי אף מוכן לשינוי. הוא מבין את המחיר אותו משלם.
נסיונו של הפרפקציוניסט להתמודד עם קשייו עשוי להיות מורכב, קשה וממושך. מדובר בתהליך בו יהיה על האדם להתמודד עם החששות מהאופן שבו אנשים יראו אותו. קושי מרכזי נוסף הוא שינוי בדפוסי חשיבה והתנהגות. לכן, העצה הטובה ביותר היא פניה לטיפול בו ניתן לזהות דפוסי חשיבה והתנהגות לא יעילים ומה מקורם. במסגרת הטיפול יאותגרו דפוסי החשיבה ופרשנויות המאפשרות שינוי. כל זאת בלווי תמיכה במהלך השינוי.