קנאה הינה חוויה אוניברסאלית חוצת תרבויות, המסבה כאב ומצוקה. משך שנים פותחו תיאוריות רבות בנוגע לקנאה, חלקן עוסק בהבדל בין קנאת גברים לקנאת נשים.
קנאה קיצונית-פתולוגית וקנאה נורמלית
יש המבחינים בין קנאה קיצונית כלפי בן/בת זוג, קנאה המהווה איום ממשי או מדומה על מערכת היחסים ויש בה מרכיבים נפשיים, קוגניטיביים, התנהגותיים וגופניים קיצוניים. לעומתה, קנאה נורמאלית, המתעוררת לנוכח תחושת איום ממשי כגון: היעדרויות תכופות מהבית, עיסוק מוגבר באתרי אינטרנט ועוד. קנאה נורמאלית, עשויה להוות מאיץ המפעיל את בני הזוג לשמר ולהגן על מערכת היחסים, להשתית חוקים וגבולות מקובלים על שניהם, לחזר, להחמיא ולגלות אכפתיות. לפיכך, מידה קלה של קנאה מציאותית, עשויה להגן ולתרום למערכת היחסים. אך בקצה האחר – קנאה קיצונית-פתולוגית, עלולה לגרום להרסנות רגשית ופגיעה אנושה ביחסי הזוגיות כתוצאה ממריבות חוזרות. כאמור, טווח הקנאה הינו רחב וברובו נורמטיבי, אך ישנם מקרים בהם מתפתחת קנאה קיצונית המביאה להתנהגות לא נורמטיבית.
על קנאה קיצונית
צורות הרסניות של קנאה עלולות לנבוע מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. תחושות אלה מתעצמות כאשר נוצר איום אמיתי או מדומה של חשש מאובדן אובייקט האהבה.
אופן נוסף של קנאה הרסנית הינה רכושנות, שבה המניע העיקרי איננו רק שמירה על מערכת היחסים, אלא שליטה עליה. במקרים קיצוניים, קנאה עלולה לגרום לאנשים עוותי חשיבה רציונאלית, עצבנות ייתר, חוסר שינה, חרדה, מחשבות כפייתיות סביב מאהב דימיוני או אמיתי שיש לבן הזוג, התנהגות פסולה או קיצונית. קנאה עלולה להיות הבסיס לאלימות קשה ואף לרצח במשפחה. מרכיבים תרבותיים-סביבתיים עלולים להחמיר את הקנאה ולהעצימה כתוצאה מבגידה אמיתית או מדומה של בן הזוג, בעיקר משום תחושת פגיעה, בושה והשפלה.
כאמור, קנאה יכולה לנבוע מסיבות שונות, לדוגמא: קיים פחד שלבן הזוג יהיה קשר מיני עם מישהו מחוץ למסגרת הזוגית ויעדיף אותו. בנוסף, ישנה חרדה קיומית מפני התפרקות הזוגיות, נטישה, אובדן האמון והביטחון האישי והכלכלי – הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ישנם ילדים צעירים, או כאשר בני הזוג מבוגרים. הפחד מאובדנים אלה, עלול להוביל לחרדה כמו גם לדכאון. האשמות של בגידה או מבחני נאמנות (לדוגמא: מעקבים אחר ההודעות בדואר האלקטרוני, ברשתות החברתיות או בטלפון הסלולרי) עלולים לפעול כבומרנג ולהתפתח לנבואה המגשימה את עצמה. ישנם אחרים המחצינים את קנאתם על ידי: הסתגרות, התפרצויות זעם, הצבת גבולות נוקשים, הימנעות וטינה. כל אלה עלולים לערער גם זוגיות טובה ככל שהיה, בעיקר משום שאין בהם שיתוף, אינטימיות ואמון.
אנשים הסובלים מקנאה קיצונית, חווים עצמם כלא ראויים וחסרי "עמוד שדרה", מתביישים במעשיהם וחווים פחד, פאניקה, חשדנות וכעס, העלולים להוביל לקבלת החלטות שגויות והתנהגות אימפולסיבית, אשר בסופו של דבר מובילה את מערכת היחסים לאומללות גדולה.
טבעי ונורמאלי להרגיש לפעמים קנאה. אך כאשר הקנאה איננה רציונאלית, משתלטת ומעוותת את החשיבה וגורמת לטעויות חשיבה הדבר עשוי להצביע על חוויות טראומטיות מהעבר (נטישת אחד ההורים), כולל בגידות, אמיתיות או מדומות. קנאה עזה או פתולוגית יכולה להיות גם תוצר של הערכה עצמית נמוכה, או פיצוי יתר לחוסר בטחון בניסיון לאחיזה או שליטה באחר. חלק בלתי נפרד מקנאה הוא הפחד לאבד מישהו משמעותי ויקר, כמו גם רצון להבטיח את נאמנותו.
כפי שתואר לעיל, ישנם סוגים רבים של תגובות לרגשות קנאה, בחלקן קיצוניות. טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע בחקר מקורות הקנאה, טיפול בטראומות עבר ופיתוח דרכי התמודדות טובים יותר עם תחושת חוסר בטחון ולנווט את האדם לקחת שליטה על חייו למקום הרצוי והראוי לו, במקום להישאר במקום ההרסני.
על קנאה "נורמאלית"
אם נתבונן מעבר לקנאה ולתגובה פתולוגית, קנאה מתונה "נורמלית", עשויה לשקף איכפתיות, דאגה, כמו גם רגשות חיוביים ומחמיאים כלפי בן הזוג (גם אם לפעמים כואבים). ייתר על כן, קנאה עשויה להיות סימן שמשהו התערער בנו או בזוגיות, לדוגמא: איננו מרגישים טוב ביחס לעצמנו או חלה התרחקות בזוגיות. במקרים אלה, קנאה משמשת כמנגנון הגנה מפני התמודדות עם שאלות אלה.
איך מתמודדים?
מאחר וקנאה קשורה לתחושת חוסר ערך ואובדן בטחון עצמי, חשוב לבדוק מה הם המקומות שבהם אינך מרגיש טוב עם עצמך לאחרונה. לעיתים קרובות אנחנו מוצאים עצות חינם (בספרים, בעיתונים או בכל מדיה אחרת), העוסקות בשיפור הערך, הדימוי והביטחון העצמי. עצות אלה יכולות לסייע לאנשים מסויימים להרגיש טוב באופן זמני. עצות אלה מטפלות בעיקר בסימפטום ולא בשורשיו. נראה שההתערבות היעילה ביותר הינה ללכת לטיפול כדי להבין את האופן שבה הבחירות, הפרשנויות וההתנהגויות נובעות מההסטוריה האישית, ממקום של ערך, דימוי ובטחון עצמי נמוך.
כפי שהוזכר קודם לכן, רגשות קנאה עשויים להצביע על ריחוק שחל בין בני זוג מבלי, שלכאורה, תהיה לכך סיבה ברורה. האדם נוטה לתת פרשנויות שליליות כאשר חש פגוע, חסר בטחון בעצמו ובקשר. לעיתים קנאה איננה נובעת מיריבות מינית אלא מתחרות על זמנו של בן/בת הזוג (נמצא שנשים נוטות לקנא יותר לנאמנות רגשית של בן הזוג וגברים לנאמנותן המינית). לכן, כדי להגביר את תחושת הביטחון בקשר ומבלי להיות לשלוט באופן מוחלט על זמנו אל האחר, יש לקבוע הסכמים הדדיים ביחס לפעילויות וקשרים חברתיים שכל אחד מבני הזוג מנהל באופן אינדיבידואלי.
קנאה רגשית נובעת גם מהבדלים בגבולות הבין-אישיים, הבדלים תרבותיים-חברתיים-סביבתיים ודינאמיקה זוגית ספציפית. כמו לדוגמא: אישה שאיננה מוכנה שלבן הזוג שלה תהיה ידידות אישית עם נשים או ידידותיו מהעבר ולהיפך. לכן, חשוב שבני זוג יגדירו ויסכימו ביחס לקשרים עם אנשים אחרים. אחת הדרכים שעשויות להועיל לתחושת הביטחון היא להכיר לבן/בת הזוג את החבר/חברה מהמין האחר אשר הופך למשמעותי אצל כל אחד מבני הזוג. לדוגמא: אם חלק בלתי נפרד מהעבודה הוא נסיעות לחו"ל עם עמית (קולגה) מהמין השני, חשוב לערוך היכרות מוקדמת עם בן/בת הזוג, כדי להפיג את החששות, או לפחות לצמצם אותן. תקשורת פתוחה מקנה בטחון בקשר,ביסוס ושמירת אמון ואינטימיות.לכן, חשוב לשוחח בפתיחות וכנות על פחדים, קשיים, נקודות תורפה, רגישויות ו"פגימויות".
מחברת הספר "מיתוס המונוגמיה" פגי ווהן, כותבת בספרה כי "יושר אמיתי פירושו יותר מאשר רק 'לא משקר'" –הדבר אומר שלא מסתירים מידע שעלול איים על הביטחון במערכת היחסים שלכם. עוד היא כותבת בספרה: "בני זוג המסוגלים לפתח בטחון ויכולת לדון בנושאים אשר עלולים לפעמים לאיים על הזוגיות, ישפרו את האמון והאינטימיות ביחסיהם". יחד עם זאת, חשוב להבין שלכל אדם מרכיבי אישיות, פרשנויות הפסיכולוגיות, מיומנויות תקשורת כמו גם היסטוריה אישית והניסיון (לפעמים טראומטי), אשר יכולים להוות מכשול בדרך לתקשורת פרודוקטיבית. מאידך, אמון נוצר כאשר נוטלים סיכונים סבירים בתקשורת הזוגית ומתחשבים בנקודות התורפה והרגישויות של בן הזוג. אך, כאשר אחד מבני הזוג מדבר על עצמו בפתיחות מלאה והאחר שופט, מתגונן, תוקף ומבקר אותו, הדבר גורם לחוסר אמון בכל הנוגע לתקשורת פתוחה בעתיד.
לסכום, חשוב לזכור שבני אדם מטבע בריאתם מתמודדים עם רגשות קנאה, לפחות חלק מהזמן. התקפים קלים או נדירים של קנאה יכולים להיות נורמאלים לחלוטין, הם עשויים להצביע על חוסר בטחון זמני, או עשוי להיות רמז מועיל לטפל במערכת היחסים. לעומת זאת, קנאה פתולוגית יכולה להיות הרסנית ליחסים, תרתי משמע. במקרים קיצוניים קנאה כזו יכולה להיות מסוכנת במונחים של התנהגות אלימה פיזית או מילולית, אובדנות ואף להוביל לרצח. חשוב לטפל בטראומות מהעבר, לעבד אותן בטיפול על מנת לצמצם התנהגויות ומחשבות כפייתיות. במקרים של קנאה קיצונית ההופכת להתנהגות אובססיבית, דכאון, או צורך מוגזם בשליטה – חשוב מאוד לפנות להתייעצות וטיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי.
השלב הראשון בהתמודדות עם קנאה הינו ההבנה שמדובר בבעיה שיש וניתן לטפל בה. לזהות את מקורותיה ושורשיה ולברר אם היא נובעת מחוויות עבר, גורמים חברתיים-סביבתיים, מתחושת איום ממשית, או מפרשנויות שגויות ועיוותי חשיבה