'הכל נשאר במשפחה", על הסיבות לנתקים משפחתיים והשפעתם עלינו

אחת ההחלטות הקשות ביותר שאדם יכול לעשות בחייו היא ההחלטה ל"הוריד הילך", למנן או לעיתים אף לסיים את היחסים עם אחד או יותר מבני המשפחה.

פעולה זו נחשבת כבלתי מוסרית ובניגוד לטבע האנושי. קיימת אמונה שבני משפחה הם (כמעט תמיד) אנשים בריאים הרוצים בטובתנו. אמונה זו, כמו הנחות רבות אחרות בחיינו, איננה נכונה באופן מוחלט מבלי שתוענק לנו הזכות לערער על צדקתה. בני המשפחה שלנו הם אנשים ככל האדם, אשר לא בהכרח היינו בוחרים בהם להיות חלק מחיינו לו הייתה ניתנת לנו הבחירה, אך בניגוד לזרים, עבותות הקשר אינן ניתנות להתרה בקלות או מבלי שיהיו לכך משמעויות על חיי היום יום שלנו. לכן, אידיאל המשפחתיות משאיר אותנו לעיתים בקשר עם אנשים אשר פוגעים בנו רגשית, נפשית, פיזית וכו', זאת מתוך אמונה שזו משפחתנו ואנו מחויבים לדבוק בה, למרות הכל. בנוסף, יש לנו נטייה לעשות אידיאליזציה של המשפחה, הרבה יותר ממה שהיא במציאות. מנגנון האדרה כזו מאפשר להתקיים בתוך פנטזיה ולא תמיד מאפשר לנו לראות את המציאות נכוחה. הוא מונע התבוננות כנה וקבלת החלטות בהתאם. ברוב המקרים אנו נוטים להאמין שאם מסיימים או מנתקים קשר מבני משפחה, אנו אנשים "רעים" ואף אדם איננו רוצה להרגיש אדם רע מיסודו.

לעיתים אורך שנים ארוכות להבין שנמצאים במערכת יחסים משפחתית מתעללת, בעיקר רגשית. ייתכן ואירוע מסוים יגרום לתובנה רחבה שהמשפחה שלך היא מקור לצמצום אישיותך וערכיך, לכאב, לכעס, או לפגיעה. הדבר יהווה זרז הנותן כח ואומץ לנתק את הקשר ולהתרחק מהאנשים הגורמים לך לחוות רגשות כואבים אלה באופן חוזר ונישנה. אינך רוצה ברעתם ואינך מאחל להם רע. אתה רוצה פשוט בטובתך שלך ובכיבוד סט הערכים שלך על ידי מי שמוגדרים כשותפים קרובים לחייך. אך לעיתים, המשמעות של להרפות מיחסים גרועים, משמעותו להיות מוכנים לתחילת מחשבה חיובית יותר על חייך.

מהם אם כן הטריגרים, או הסיבות לנתקים משפחתיים?

• • כאשר מערכת היחסים מבוססת על סוג כלשהו של התעללות רגשית, פיזית, מינית, כלכלית ומילולית. כאשר מערכת היחסים מבוססת על מניפולציות רגשיות גלויות או סמויות, ואתה בטוח שמשתמשים בך, מזלזלים, מעירים הערות פוגעות ומעליבות ביחס לדברים שחשובים לך. כאשר אתה חי בחרדה מתמדת מפני מה שעלול להתרחש בכל רגע נתון ואינך יכול לצפות את הצעד הבא של האחר.

• • הזמן לסיים יחסים עם בני משפחה הוא כאשר הקשר היחידי שיש לך איתם הוא קשר שלילי. כאשר בתוך הקשר אתה מרגיש מושפל, שאינך טוב וראוי מספיק בשבילם.

• • כאשר מערכת היחסים המשפחתית גורמת למתח המשפיע על תחומים רבים ורחבים בחייך כמו: עבודה ו/או בית, ילדים ומשפחה. כאשר אתה עסוק בעיקר בלהגן ולהסביר את עצמך כדי שלא יכעסו עלייך, וכל מה שמעסיק אותך ואת מחשבותייך היא הקשיים והרגשות הקשים של הקשרים עם המשפחה..

• •  כאשר אתה מוצא עצמך עסוק באופן אובססיבי ברכילויות אודותייך ומנסה כל הזמן להצטדק ולתקן מידע ופרשנות שגויה עליך.

• • כאשר הדברים משפיעים עליך באופן המדיר שינה מעינייך לאורך זמן בשל רעילותם של הדברים.

• • כאשר רכילות של אחד מבני המשפחה המשפיעה על האחרים, יוצר קואליציה הגורמת להתרחק ולהתנתק ממך. כאשר אתה נותר חסר הגנה ולפעמים מתחיל להאמין שהרכילות אודותייך נכונה ואתה מתחיל להטיל ספק בעצמך ולאבד את תחושת הבטחון והערך העצמי.

• • כאשר הקושי ובעייה הם באופן ברור של בן משפחה האחר והוא איננו מוכן או יכול לעשות מאמץ להבריא את מערכת היחסים איתך אלא רואה רק את עצמו ואת צרכיו, התנהגות המאפיינת אישיות נרציסטית. כל מערכת יחסים חד צדדית, נועדה לכישלון. כאשר מבינים זאת, כי לעולם בעצם לא יהיה לך ולסט הערכים שלך מספיק מקום בתוך מערכת יחסים כזאת , זה הזמן להרפות ולהתחיל לדאוג לרווחתך הנפשית.

• • אם וכאשר מערכת היחסים מבוססת אך ורק על אינטרסים כלכליים, או משאבים אחרים כגון זמן, תשומת לב קשרים וכו' והתחושה המרכזית הינה של ניצול.

• כאשר מערכת היחסים גורמת לך לפקפק במצבך הרגשי. כמו במקרים של שתיקות עויינות, האשמות בלתי פוסקות, הערות ארסיות אין סופיות, העדר חמלה, אמפטיה, אהבה, השלכות, סחטנות רגשית וכו', אין טעם להמשיך במאבק זה. במקרים כאלה, אינך יכול לשכנע את האחר בויכוח מילולי. אלה סוגים שונים של אינטראקציות. כאשר האחד מתנהג את מה שהוא מרגיש והאחר מדבר את מה שהוא מרגיש ? מדובר בשפות שונות לחלוטין. למרבית האנשים ברור באופן אינטואיטיבי מתי עליהם להתנתק ולהתרחק. אנו נושאים את הידיעה הזו זמן רב בטרם אנו בשלים לפעול בנושא. קשה לחוות את התנפצות הפנטזיה על הורות, משפחתיות וזוגיות מושלמים. על מנת לא לחוות כשלון, אנו מנסים לעשות ככל יכולתנו כדי לא להתרחק ולהתנתק. לעיתים ישנו רגע בהיר אחד בו אתה מבין שעליך לשחרר ולוותר (באופן זמני או קבוע) על הקשר.

בעוד שבכל הנוגע לזרים בחיינו, חברים ותיקים יותר או פחות או אנשים שאין לנו קשר דם אליהם, קל לנו יותר לעיתים להרפות. אך הדברים אינם תמיד חד משמעיים כאשר מדובר בניתוק מאנשים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו ומזהותנו. בעיקר כאשר לעיתים קרובות ילדים לוקחים חלק בניתוק ו/או התרחקות, מושפעים ונפגעים, זו סוגיה נפרדת וראויה למאמר נוסף. אך כאשר אנו מתחילים לעבור תהליך של החזרת הערך העצמי, העצמה והתחזקות, ישנה תקווה שגם הסביבה תתחיל לראות אותנו באור אחר, מיטיב ותבקש שוב את נוכחותנו בה ותנסה להבין ולתקן מה גרם להתרחקות שלנו. בו בעת, יתכן שתהליך שכזה לא יתרחש ואז עלינו להישאר עם המשמעויות של ההחלטה אותה קיבלנו בהקשר הזה

ככל שאנו מתפתחים, אנו יכולים לראות את דפוסי ההתעללות או הפגיעה מהעבר ואת השפעתם על ההווה. לעיתים התמונה המתבהרת מדגישה כי אנו יכולים לראות כיצד לא היה לנו מלכתחילה שום סיכוי לשנות את האחר ולהפסיק את הפגיעה שלו בנו. גם הניתוק לא תמיד מביא את האחר לתובנות ולשינוי, אבל ההתרחקות שומרת עליך ומאפשרת החלמה (חלקית או מלאה) מהפגיעה. לכן, כאשר אתה בוחר לנתק את קשרייך עם מי שפוגע בך ובסולם הערכים שלך, אתה בעיקר תורם לבריאותך ומשיב את הבטחון והערך העצמי שלך.

כשאנו מנתקים קשר עם אנשים משמעותיים לנו, בתחילה ישנה תחושה מסוימת של חופש, אך לצידה ישנה הצפה של תחושת בדידות, עצב, כעס ואף חרטה. זהו תהליך טבעי ובלתי נמנע, במקרה של נתקים בין בני משפחחה זה עלול להיות משול ברמה הרגשית לקטיעת איבר מגופך.

אבל בו בעת כואב ומתסכל להבין שהאחרים לא מסוגלים לקבל, לאהוב ולתמוך בך באופן שאתה ראוי לו לייצר הדדיות של נתינה והערכה ומשוואה תומכת אשר בתוכה תרגיש בעל ערך וקיימות של תרומתך לאחר.

השחרור מהמקום בו אתה חי לאור אישורם של אחרים אותך, יכול להיות מקום כואב מאוד, מתסכל ולא מספק. לצד הבדידות בניתוק ישנה תחושת חופש מהחרדה, הנזקקות והצורך להתאים עצמך כל הזמן לצרכיהם של אחרים. אך בהנחה שהאינדוודואל שלך חזק מספיק, אתה יכול להמציא את עצמך מחדש לאור היצמדות לערכיך ובטחון עצמי בתרומתך לאחר שהוביל אותך לקבלת החלטה על נתק.

ככל שמתבגרים לומדים שלא לכל האנשים, גם אם הם בני משפחה, יש יכולת להיות טובים, מיטיבים, מעצימים, תומכים ומגדלים. לעיתים עלינו לקחת אחריות על עצמנו, לצאת מ"איזור הנוחות" שלנו במטרה ליצור לעצמנו מקום טוב, בריא ובטוח יותר. לעיתים יש צורך בשחרור מאחיזה רגשית שהתקיימה עד כה, כדי לפנות מקום לאחיזות רגשיות חיוביות וטובות יותר.